|
עבר זמן רב מאז שכתבתי. זמן רב אף יותר מאז שפרסמתי.
חלק גדול מכך היא העובדה שנטשה אותי ההשראה ונטש גם
הרצון לכתוב, למגירה או אחרת. החלק השני הוא מה
שהבמה נהפכה להיות, והמרחק שאני מרגיש ממנה. אני לא
מאמין שאפרסם שוב, פה או בכלל.
אך רציתי להיפרד בתנאים טובים.
להתראות חברים, אומרים שהיה כיף לפני שהגעתי
הצעתי לו סיגריה, קאמל לייט, אבל הוא סירב והוציא חפיסה של
לאקי סטרייק מהכיס הקדמי. בזמן שהוא הדליק סיגריה, תהיתי
לעצמי, מוזר שאלוהים מעשן לאקי, ציפיתי למשהו יותר ברמה
מאלוהים. "שמע, בנאדם, סה"כ אני בחור די פשוט. חוץ מזה, לאקי
זה אחלה סיגריה."
|
מאחד התאים הסמוכים נשמעים אנקות אושר עילאיות.
בצירוף רעשי הפלאפ-פלאפ אני מנחש שיש שם אדם שעסוק כרגע בחרבון
"ישתבח שמו" מהולל. מהחרבונים האלה שאתה רואה בהם את אצבע
אלוהים מרוב הקלה. פשוט להרים את הידיים ולזעוק "השבח לאל!!!"
|
"נישאתי מעלה אל השמים הפתוחים. גופי פתוח ומתוח קדימה, צווארי
משלח את הראש אל תוך זרם האוויר, הרוח החליקה מעלי בזרמים
חדים. חדרתי אל בין העננים במהירות והסתחררתי בפנים, החופש
מעולם לא נראה מוחשי כל כך. הריקוד האווירי נמשך, הסתחררתי שוב
מטה..."
|
אין יצירות גרועות, יש יצירות לא שלמות. יש עוד משהו שלא
הצלחתי לתפוס במילים.
|
זהו הסיפור, אשר יסופר, על סטלן העיר וסטלן הכפר.
|
אתה מבזבז עשרים ומשהו שנה כדי לבנות בסיס לחיים ואז בא גידול
סרטני ונותן לך דד-ליין. יש לך ככה וככה ימים להגשים את
חלומותיך, תקוותיך, משאלות לבך וכדאי שתמהר. תודה שבאת ואל
תיתן לדלת להכות אותך בדרך החוצה.
|
המעלית עלתה לאט.
לאט מדי.
הוא רצה שתעלה מהר יותר, תגיע לגג כבר!
הוא כבר הריץ את הסצינה הזו בראשו כבר עשרות פעמים:
הוא יגיע על הגג, ילך אל הקצה ולפני שיקפוץ יתקשר אליה בפעם
האחרונה.
לזו שדחתה אותו, לזו שאמרה לא שהיא מצטערת, אבל היא לא אוהבת
אותו.
|
הקולות צרחו על דם וכאב בלשונות, הבטיחו ייסורים ומוות בתוכן.
|
וכולנו עולים על זה בנקודה מסוימת ומרגישים צורך לספר את זה
לכולם.
למה אנחנו בטוחים שאנחנו היחידים שעלו על זה אי פעם.
|
איזה קפה אתה רוצה?" שאלתי.
"שחור", הוא ענה, "כמו החיים שלי".
חזק, המשפט הזה.
שחור כמו החיים שלי.
|
יש לי שמונה צבים מסביב לפרק ידי. רוכבים יחדיו על זוג חוטים
סגלגלים, הקשורים בקצותיהם. שמונה צבים, וכל אחד מהם מסמל
בצורה מסוימת את הדבר הנקרא מזל.
|
"איזה סיפור את רוצה לשמוע בכלל?", שאל כשהוא מנסה לתלוש את
המטרד הקטן מזקנו. "תעשה לי סיפור על שפנים בלי אוזן! שפנים
מסטולים בלי אוזן! או-או-או! שפנים מסטולים בלי אוזן אבל עם
בננות קטנות על הברכיים!"
כולל לראשונה: התחרות הראשונה מסוגה בבמה. רק היום!
|
העלים השחומים הסתחררו עם הרוח, אין אלו אותם עלים שחומים
ממקודם אלא עלים שחומים אחרים לגמרי, אשר גם הם בחרו, מסיבות
השמורות להן בלבד, להסתחרר מטה. מטה מטה הסתחררו להם, חלקם
סיימו תחת טביעות מגפיו של חזי, חלקם נחבטו במסור החשמלי אשר
היה שעון על כתפו, אבל רו
|
נווד, אם תרצו. נווד של החיים, אם לדייק. מאמין בהכל, מפקפק
בכל דבר. דורש הגיון, אבל עובד על אינטואיציה. מתכנן מראש
לאלתר ברגע האחרון. דואג מהעולם ומאמין שלבסוף...
|
עתיקה היא ידי, עול שמונה עשר שנותיה הקשות מורגש. ומה הן
שמונה עשר שנים לאדם? הנם כהבהוב, וכבר עכשיו אני מרגיש מרוקן,
מבוזבז. תקוע במרוץ שלא נגמר, לא רוצה להפסיד, לא מאמין שאפשר
לנצח.
|
בכל זאת... אנשים, בואו ניקח הפסקה לרגע מתפיסת החיים הרגילה
שלנו. אני רוצה שפשוט למספר דקות תזנחו את תפיסת החיים שלכם,
וביחד נלך ונשאל את עצמנו כמה שאלות מאוד עקרוניות וחשובות.
מספר שאלות שעברו לאחרונה בראשי ורציתי לחלוק אותן איתכם
|
בהיתי בחפיסת הסיגריות למספר שניות, בוחן את החור הקטן בחלקה
העליון בתקווה לראות סיגריה מבצבצת החוצה. no such luck, הרמתי
אותה. קלה, מאוד קלה. ניערתי אותה, שום דבר. מלמלתי תפילה קצרה
והסתכלתי במעמקי החפיסה בתקווה לסיגריה שנמעכה באלכסון...
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
אין כבוד בין
אדם לאדם, אין
כבוד בין אדם
לסלוגנים!
בל נשכח- הדף
האחורי הוא כל
מה שתשאיר
האנושות אחריה.
זוזו לסטרי,
נביא זעם (מחיר
מיוחד לגימלאים) |
|
