|
"לא ניתן לדבר על החוויות האמיתיות שלנו, מפני שהן
נטולות חיים. הדבר שיש לנו מילים בשבילו, סימן הוא -
שאנחנו כבר מעבר לו"
פ. ניטשה
אותה בועת נצח, ובה-
גם הטוב שבצלפים
לא
תפגע בי
|
"מה?" היא הסתכלה עליי בעיניים רושפות ובאישונים רחבים עוד
יותר. "יש לך עוד איזה השגה או הלצה שנונה, לפני שאני לוקחת
ת'צמי מפה?". שוב שתקתי.
|
"אם זה לא מי שאהבתי, או מה שאהבתי, וזו לא האהבה עצמה, אז
כנראה שמיותר בכלל להכנס לתוך שברון הלב הכל כך פתטי הזה"
|
מי אמר שהחיים הם לונה פארק,
שואלת ילדה עדינה עכשיו
ואיכשהו
מספיגה בדמה את הנוזל החדש
|
אני אוהבת אותך מבחינה סטטיסטית
באופן יחסי, כמובן
כי לא נכנסתי להסקת המסקנות
ולאנליזה
|
"הגיע תורי", אני אומרת
שאתאהב בגבר, שאתאהב בגברת
|
החיים מהצד ההפוך של הספסל מורכבים, בעצם, משני דברים - שקרים
ואמנות
|
ונזכרתי בכל ההבטחות, ובשקט - כמה הייתי צריכה אותו - השקט
הענוג של פסיעותיי היחפות בדיונה.וצחקתי: מעצמי, ממה שהיה, ממה
שנראה, ואפילו ממה שנשכח מהלב. צחקתי, משילה קליפות - קליפות
סרקזם סרטני ומחלחל.
|
|
|
ברוכים הבאים
לגיהנום!
אפשר להציע לך
משהו לשתות? |
|
