|
סטודנטית לספרות והיסטוריה וחוטאת בשירים מדי פעם.
ספר שירי/ רחל
צריחות שצרחתי נואשת, כואבת,
בשעות מצוקה ואבדן,
היו למחרוזת מלים מלבבת,
לספר שירי הלבן.
ניגלו חביונות לא גליתי לרע,
נחשף החתום בי באש,
ואת תוגתו של הלב הכורע
יד כל במנוחה תמשש.
אתה
ממלא את הג'יפ הצבאי שלך
בעצמך.
בכל כך הרבה ממך,
שאין מקום לאף אחד אחר.
|
הייתי רצה בין
הכרמים,
בשמלה לבנה
|
משולש
קטן ושחור,
קצת כמו ברמודה.
|
שאריות של אנשים כדאי
לבלוע מהר, לפני
שיתקרר,
שיגמר,
|
הייתי רגילה לכתוב מתוך,
צימאון
ואתה כל כך מרווה.
|
|
|
עם מי צריך לשכב
פה שיפרסמו לי
את הסלוגן? |
|
