|
המוות מרחף מעליי בחדר, הוא לא בא לקחת אותי הוא
מזכיר לי....הוא לקח אותה ואותו ...הוא רוצה גם
אותה.
אותה ? נשמעה צעקה. אותה לא תיקח, היא שייכת למישהו
אחר.
בצורות מעגליות הוא מתקרב אלי נוגע בי , מלטף
...נעים לי פה.
אנרגייה משתלבת באנרגייה משתלבת בתוכי......
חכה. אל תזוז . אל תיקח. היא מחכה לנו שנגיע אליה
שניפתח את עינייה שנראה לה ת'דרך , היא לא קשה.
היא נואשת מתנשפת היא אוחזת אותו שלא ילך ממנה....
מחכה גם לך שתבוא ותאיר את גופה בהארה בידיעה שתמיס
את המוות שתאיר את גופה....
היא מחכה בארה"ב לתרופה שתסיר את המוות מתוכה.
.....ואני פה .....מנסה.......
אני פה !! אני צורחת....חכה אל תיקח גם אותה ,היא
מחכה לי .היא מחכה גם לך...
"תפתחי את הדלת! תפתחי אותה גבירתי, אנחנו יודעים שאת שם!."
סובבתי את המפתח, מנסה להבין מי חודר לשטח שלי מתפרץ ככה לחיי
הכ"כ קדושים. גם מבוהלת במקצת. מחדירה מבט ראשון ואחריו את כל
הגוף."כן" מגששת.
|
עצום את העיניים ופקח.
עצום את העיניים ופקח.
עצום אותן, זה לא בשבילך,
עצום עוד רגע ופקח.
|
אנו קשורים במעגל אחד. מעגל בתוך מעגל.
יוצרת כשרונית במיוחד.
אך ליצירה נפש משלה והיא מתפתחת ויוצרת עולם משלה.
|
קמה בבוקר המיטה רטובה כ"כ. מנסה להיזכר מדוע , מסתכלת על
בגדיי.
משחקת לי עם זהר וינון בדיוק צחק. מדמיינת את הדרך והיום נפתח.
|
פותחים את הבוקר בוויכוח, זה ברור שזה חייב להיות. לוקחת את
הילד לרופא, הוא כ"כ חולה. חוזרת, מתמסרת, מזיעה, וזאת חייבת
להיות אני.
ברורה מדי, אה? בחרת באשה או בעוזרת? ואיך פתאום אני לא חשובה?
|
החיים הם אלו שעכשיו תחשוב עליהם.
הם זה שאתה יושב עכשיו נינוח ,בוהה, חושב, ממצמץ, מעקם. החיים
יפים, נכון? מיוחדים, מהפנטים והורסים אותך.
|
אני לא יודעת למה החלטתי דווקא עכשיו לכתוב לך. בעצם, אני
יודעת בהחלט.
עכשיו אני מוכנה. עכשיו אני יודעת ואני גם מוכנה להתמודד.
|
נגיעה ועוצמת את העיניים מטריפה אותי המחשבה שאתה חש אלי
תשוקה.
|
|
|
דוד אוהב אותך
ורוצה לעשות לך
ביד
מתוחכמת משהו |
|
