|
רעש אדמה מלווה בדמעות וצווחות של מלאכים
בדיוק לפני חמש דקות.
זאת אומרת שהאדון בבית הקפה הספיק לנשום משהו כמו 30 נשימות,
ואפילו כלל לא לחשוב על כך ? על מה הוא חשב באותו רגע?
הרגע הזה שמדובר עליו, בדיוק אלפית השנייה לפני ש...
כן, לפני שהכל התפוצץ.
|
היא מבקשת את נפשה למות אולם אין ביד הקירות לעשות דבר כי אם
לומר את דברם אשר נצרו עימם.
ורק ברגעים אלו אחרי שאם השאול האיומה והנוראה יוצאת מתוכה,
אחרי שהשמות שעושים בה דברי הקירות נפסקים.
|
רצית להיות שם בבית העלמין! אפילו תכננת מה ללבוש להלוויה! כבר
דמיינת את הצעדים המדודים בשבילים המוריקים של בית העלמין.
והיית כל כך בטוחה שאת תבואי אליו, כן, ברגע שרק את ולא אף אחת
אחרת, ברגע שאת תבואי אליו הוא יתנחם בזרועותיך...
את כל כך טיפשה, גיחכתי
|
אלה, שימי לב טוב- טוב אני לא מה שכולם הפכו אותך להיות. אני
בדיוק ההפך: מכוערת בוטה וולגרית אפילו מופקרת במקצת הייתי
אומרת.
|
התהלכתי חסרת נשימה וסנדלים לעבר ביתי עוברת בין האורות
לצללים. פוסעת על מרצפות האבן שידעו רגלים כבדות ועצובות משלי.
נטע קטנה מכה שורש בקרקע מתייצבת מול רוחות איתנים.
לא מתוך בחירה
רק מתוך חוסר ברירה.
|
אני מתבוננת מנגד, נושמת עמוק את מלא האוויר שראותי יכולות
לספוג
חולמת על שמיים אינסופיים מרחבים עצומים
ופריחה.
מתענגת על כל משב רענן שהרוח מביאה
לפני הדיכאון הלוהט של
הקיץ הבא.
|
ובשולי האולם עומדים הקרואים- מלאכים ושדים
אותה הם מלווים בדרכה האחרונה
|
יום אחד,
את תקומי בבוקר,
תתבונני בעצמך מבעד לראי,
וכל זה יהיה מאחורייך.
|
מה יש בהם שעושה אותם כ'כ מושלמים ?
הלובן, הטוהר? הקרבה לאל? משהו שאנו כ'כ רוצים ואין לאל ידינו
להשיגו ולהם יש?
או שמא זה סבל?
|
העולם לא זקוק להם
הוא ימשיך להתקיים בלעדיהם
הוא רק זקוק לכאבם
ולכן לא אכפת לו
אם ימשיכו להתקיים מלאכים שכמותם.
|
אנחנו כ"כ צעירים ויפים
ואף כי רובנו מתים
החיוך כבר קפוא ולא מש, משפתינו
צלקות מכסות את גופותינו
אנחנו רק מרגישים
וכל דגדוג של מחט כואב ופוצע
צור לבבנו וחלקנו, מדוע
החומות הבצורות חדירים לחודה של מילה?
|
רגעים של תשוקה
מזכירים לי אותך
בהם הייתי שוכחת הכל ועפה איתך
רגעים של חולשה
שברי מציאות מהם הייתי תלושה
אל שמיים כחולים ברחתי ממך
|
ומה קורה אחרי שאתם מתעוררים מהפנטזיה הרטובה שהיא אנחנו, אל
תוך מיטה ריקה, או מלאה במי שהיא לא אנחנו?
|
גדלתי בין שני ענקים אלו, נוגע לא נוגע בזהר השמיים, בזיו
החמה, מתעטף מידי לילה באבק כוכבים, עד שיום אחד נשלחתי משם.
נקראתי למקום אחר, הוגלתי אל מחוזות החושך, שהאור שמגיע אליהם
הוא רק תחליף זול לבוהק החמה שינקתי ביום מעונן.
|
לעיתים אתה רודף אותי, אני שומעת אותך קורא בשמי שאתיר את צמתי
ואניח לך להכנס ולבוא בשערי
אולם אני יודעת שזהו רק הרוח המשחק בשרכים המשתרגים על חלוני.
לעיתים אני בטוחה שהרגע הגיע ואתה כבר כמעט פה ואני מתייפה
עבורך ככלה,
אולם זוהי רק שעטת סוסים של עובר א
|
אני מגישה לך חזרה את הכוס כמו שכלה מגישה לבעלה את כוס היין
מתחת לחופה. ואתה שתית מן הכוס והנוזל טפטף על סנטרך ואני
כיוונתי את פי ולגמתי את מה שנגר מסנטרך מבלי שתפול אף טיפה
אחת ממך באורח פלאי שכזה.
איך אתה עושה לי את זה עדיין?
|
|
|
שמואל
איצקוביץ-
סור למשרדי, או
שאפשוט רגל
ואפשוט את עורך
(המו"ל המתוסכל
ממחזור מכירות
נמוך) |
|
