|
"האמנות כים, כשמש, כרוח, אחת בכל מקום,
אינה יודעת גבולות ואין לה לאומים ומלחמות."
ג'ובראן חליל ג'ובראן
היא הייתה שקועה בקריאה אינסופית של פילוסופיה קיומית עד כי לא
שמה לב שמחוץ לדלתה יושב לו חתול ומיילל.
|
שם, מתחת לרצפה הוא יושב ומנגן. כל לילה היא שומעת אותו פורט
שיר בלוז עצוב. מדי פעם מעלה את המקצב רק כדי לבדוק אם ליבו
עוד ער. אולי הייתה לו אהבה והיא עפה, הייתה חושבת לעצמה. כמו
בכל לילה גם עכשיו מתחת לרצפה עוד מיתר נקרע.
|
זהות הן
אהבה ומלחמה
לא לשוא
יאמרו באותה נשימה
|
אם אצא אל תוכי
אי אמצא את ברי
כי אחד המה
או שמא
שניים?
|
פרחים שנשארים יפים לנצח
רק מפלסטיק עשויים.
|
יום יבוא ואהיה
לך
האחת והיחידה
|
כל-כך קרוב אבל אסור
כמו פרי מעץ הדעת
אני חוה והפיתוי עצום
רוצה בך לגעת
|
טיילתי לי הלילה בגן חלומותיי
פתאום פגשו עיני פרפר
|
מציירת אותך בדמיוני
חולמת בואך ממרחקים
אתה קרב אל מיטתי
שוכב איתי בין הסדינים
|
חיל של אמא בלילה מר
שוכב על אדמה לחה
ספוגה בדם גופו הקר
ובדמעות של משפחה
גופו מוטל ללא חיים
|
רציתי לרדוף אחר השחפים
לבקש שישאוני אל על
|
סיזיפוס
היה יותר בן חורין ממני
|
שחק בי
בינות עלים יבשים
עד צחוק מתגלגל
נתגולל
על אדמת בראשית
|
בדידות ברחובות לעת לילה
לצד זוגות אוהבים
|
בתוך ארון זכוכית
מונח על גזע עץ
שוכבת אשליה
|
מתוך ערפילי שחרית
נסוכים בין כותלי עולמך
הצר
פתחת דלת חרוכה
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
מיתוסים... אח,
מיתוסים הם כמו
ויטראז'ים. יפים
יפים, אבל מה זה
פאסה...
הפילוסוף
הדיכאוני |
|
