|
עינת אורגד, בת עשרים וקצת.
עשתה די.אנ.די. עד שגילתה שזה אומר "נא לא להפריע",
ומחפשת בנרות איזו תשובה למוח הגולש שלה.
היא מבקשת להזכיר שהוא גולש ובלונדיני, אבל לא גולש
כמו מרק,
ואלו שני דברים מאד שונים.
באמת שהיא מנסה להפסיק עם הסרקזם. היא יכולה להפסיק
מתי שהיא רוצה.
היא הפסיקה כבר שש פעמים בשנתיים האחרונות,
ומה זה אם לא הוכחה.
רינת, שפעם הייתה השכנה של אימא ואבא, כשאימא ואבא עוד היו
במשפחה אחת, אבל עכשיו הם בשתיים שונות, ובשתיהן יש ילדים
וכלבים וחדרים שונים לגמרי, כמה שאפשר לצפות משני דגמים
מייצגים של אותה רמה סוציו-אקונומית אומללה
|
מוכרחה להיות קצת אור בעצמי להיות עצם
של איזשהו עניין
מוכרחים להדליק אני לא בטוחה אם
לברוח או לחייך
|
מה הייתי עושה באור שבור ומים פקוחים
|
|
|
אמא שלי תמיד
אמרה לי שאושר
אינו דבר אחד
בלבד. אושר הוא
אלף דברים
שמשולבים יחדיו:
חיוך מקרוב
משפחה, שירת
הציפורים, תחושת
הצניחה החופשית,
ריח הבריזה, מגע
כף ידה של אישה.
כך, אם איבדת
אחד, נשארו עוד
תשע מאות תשעים
ותשעה דברים
שיעשו אותך
מאושר. |
|
