|
"ובליל סופה אני חולם עליה.
יחפה הולכת על החוף.
קוטפת את השמש, קוטפת את הירח.
את הפרחים שאי אפשר לקטוף.."
(מתוך "אופליה הקטנה" ליהונתן גפן)
אחיי ואחיותיי, החיים הם חרא, אבל אסור לאבד תקווה
ואבוי למי שמפסיק לחלום.. ואם כבר חיים, אז שיהיה לא
לבד.וזה למדתי מצ'כוב.
במחשבה שנייה, איך אפשר להיות בטוח במשהו במבוך האימים הזה,
הרי רוב הזמן אני מסונוורת מלובן הקירות. גם עוצמת אורות
הניאון הלא מפוקחת תרמו לרפיון גלגלי עיניי, שלא תמיד מצליחים
להחזיק אותי פקוחה. נקבוביות השערות שעל בשרי סמורות תמידית
בגלל הקור הנורא אליו לעו
|
30 ילדות בלבוש זית
פלוס אני
אמביציה להישאר
לב סרבני
|
מבט אחד ארוך ארוך
לירכתיה,
אל מאחורי קלעיה,
מגלה את מבוך ביר השופכין
של כל אומלליה.
תבנית נופה, אנשיה.
|
נספגתי באבנייך נטמעתי בצלמך
דרכך,ראיתי.
ראיתי אותי
|
החור שבקיר התכול
מכוסה בוילון שחור
ומעטר מדף של ספרים שרציתי לשכוח
להחזיר לספריה
|
כשהשמש בשיאה אני רוצה רק לחלום.
אולי מרוב מה שעוד זורם לי בוורידים
מחוסר מנוח,
מרוב השדים.
אולי כי אחרת יגיע הסוף
אולי כי כבר אין לי קרשים לאסוף.
|
ריבוע גדול קבוע בקיר מדגים לי את החוץ
שאותו מעוניינת לשכוח.
קר פה בקיבוץ.
|
זה מתרחש לאחר יריית הסיום
אחרי שנשפכו כמה וכמה דליי בירה על השטיח
|
וכל מי שיגיד שהכל באחריותי ובידיי הכוח לשנות את המציאות
ושצריך לומר אבד ולא נאבד.
שיקפוץ לי!
|
לעיתים כואבת
לעיתים שמחה
לרוב פוחדת
הרבה מקיאה.
|
התהדרתי היום לכבודם בשלל נוצות מינימלי
לפתות מביניהם את השקרן הנחות ביותר
|
היום אני חושדת שהוא הצליח לשקר לי יותר אבל בינינו,מי סופר?
העיקר, שבראש שלי היינו זוג משמיים וככה, כל יום ובעיקר בלילה
,
הוא היה מציל אותי.
מציל אותי משדונים רעים ומדרקונים רשעים
ומנסיכות יפות יותר.
|
ברגעים
בהם אני זוכרת מהיכן הגעתי
אני יודעת
|
הוא עכשיו ירד לי מהמיטה
אחרי שאמרתי שאני רוצה שיילך
הוא בכה כי אין לי נשמה
בכיתי כי צדק
|
למה שלא תשבור את מיטתה?
מיתרה ממילא קרוע
רק פרוט על הגיטרה
בשבילה
|
בשלי נא אותי, לאט
הרתיחי עד קצה גבולך
התיזי אדים וזיעה
חשפי נא אותי
פצועה
כך שיכאב
|
אמא, תאמיני לי
קל יותר לצלוח את הכינרת.
|
ומה אשאיר אחרי לכתי?
כמה שורות
וערגה.
|
על המבוגרים, הדהד הפאנץ' של יהודה, אלוהים לא מרחם כלל,
וידעתי שאהיה מבוגרת עוד מעט אך לעת עתה מה אכפת לי עת אני
משווה שדיים עם חברתי רויטל.
|
|
|
אנחנו שתי נשמות
בודדות ששוחות
באקווריום.
-אחת שהופכת
משפטים משירים
לסלוגנים.
|
|
