|
עינת מטצל נולדה בקיבוץ ברקאי ביוני 1976
גדלה בין פרדס חנה לרחובות,ועוד הוסיפה ונדדה לחולון
וחיפה היפה (שם סיימה תואר ראשון)
היום ניתן למצוא אותה בינה לבין עצמה, בעיר המלאכים
מעבר לאטלנטי ויבשת
ואולי אפשר יהיה גם למצוא אותה פה, בין השורות
After the rains and witching nights
Perhaps remains a subtle residue, some thin moisture
Captured in frosted fingertips
|
I always thought even if you were
Dropped
In the middle of the Namibian desert
|
My roommate, her boyfriend intercept between the lines
Of these educated reading of mine
Translating their sense of each other
|
I want to write 'till you scream
|
Getting near to the top of my twenties, almost
Thirty
How comes I still thirsty and still forget to drink
|
They see through my trials, they
Say I didn't try hard enough, they
Say they can love me despite my deficiencies
|
Small loveable human that we are
Today I heard a tree laugh at my wondering
What sounds it would make without me
|
I'm too worn out to really reach high
Anymore
That's what you used to say all the time
You don't say anymore
Anymore
And all our endings are as sugarless as time
which keeps still
|
One goodbye becomes another
Sadness folds like happy days
Time makes sameness then
Disappears all in itself
|
אבות יקרים שיניים
עליי ואני גדלתי קטן
|
You were chasing the devil All through the night
And into this morning to catch his whole might
To whip its tail, once and for good
Armed with twelve bottles of beer and no food
|
אפשר לקרוא לי סינמורב.
אני מכירה בפסיפס המתכלה ובתפרים
אני יודעת שכן.
אני ואני ואני, אז מה.
|
ימים כבדים, כמו מטח מיים
פתאומי
סימני סידן אחריהם:
אנשים מפוזרים ברחובות הולכים
לעוד שכמותם קונים אוכלים והולכים לעוד
|
ביני לבינו
לא ממש ידעתי לאן זה יוביל
לא ידעתי מה אני אומרת
|
עכשיו הוא מצייר בעצבנות, מטיח בקנווס מכחולים
מלאי אדום וירוק
מתנשף, נושף וגונח, מתייאש, מתרגז, מתעצב
הנה הוא מנקה את המכחול
המיים מצלצלים אויר וגלים
|
הלכתי למקום אחר, חושבת:
ימים ולילות יסעדוני בדרכי,
ואיש לא יחליפם
|
לא הרבה שיכול לעמעם אותי עכשיו.
נטועה בי בדידות שנזרעה בחופש
ואיש כבר לא יינער ממני
מה שנותר ממני
|
I had a protected childhood
Once upon a little hill with many trees
And few cars
Someone has been guarding all that time
|
ליבי במזרח
ובארץ אהבתי השקד מוציא את נשמתו באדיקות
בחום הגדול
|
ממקלט שכריתי לעצמי מתחת
והרבה אחרי ילדות טרודה ודוהרת
|
סבא שלי הוא לא סבא שלי ממש
ובכל זאת הוא איש זקן וחולה שכאב הרבה שנים
ממוות של מישהי אחרת
ואפילו אהב אותי כמו הסבא שרק הוא יכל להיות
אילו הייתי הבת של בתו
|
איך יצא דבר שהתכהיתי, או איך נסוגתי למקום ממנו יש לאן לשוב
|
לעיתים מתחיל בי איזה מלמול פנימי שמתגבש למול מחזוריות ימים
ושעות, או לעיתים רק איזה מסר לא ברור פותח דיון שיש בו הד עם
מקום וזמן אחרים, והדרך משם לכאן
ובין לבין איזה געגוע שמוסיף
|
מרחק מאתיים איש עומדים
צפוף לא היית מזהה אותי
|
קולות מן האוב
אל
הנמר שבלע את רוקו בתוכו
ואינו נמר עוד
כמו מראש היה חתול ביתי
שרק עיניו מיישירות לחופש
|
דברי ימי בגזרי פיגומים
בהם מתחיל הכל וגם
|
No one would blame us for trying
So hard so much we earned a title of bravery to last a
lifetime
Or stupidity - whatever stubborn endurance is worth now
|
All that Mary Poppins really wants
|
Meeting you as you unfold the lines
Open the door
Find this idea
no longer dead-alive
|
בפגישתנו הראשונה עשוי להתגלגל ירח ירח מלא בשמיים שלמים של
בזבוז חשמל.
|
ליל מטאורים ופתאום גם אתה
מבליח בזכרוני
|
אולי משום שבכל מקום בו איני שייכת לחלוטין, נותר הנוף רקע
לאירועים השוטפים, ולעולם לא ממש חלק מהעלילה. או אז, כשאני
תלושה באמת, לפעמים אפילו לבד, השוני מתעמעם והעיניים מגמגמות
משהו על עייפות. ודוקא שבעתי, וכבר אין הצימאון הזה לחידושים -
וכל תחנות הרוח בהן
|
צילום דיגיטלי בסטודיו של רוב, בין תיקונים להקלטות
|
אקריליק חמוץ-מתוק, כל קנווס שהיה פעם לבן וחלק
|
Friends are for sorting the mistakes we might have made
Names are for calling when there's nothing left to say
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
לאחת שבטח לא
מספיק
אינטיליגנטית
לאתר מסוג זה
אני שונא לאהוב
אותך ,כמו מכה
אפורה
ח.ב. |
|
