|
אחרי חודשים ארוכים בהם זנחתי את מקומי כאן ב"במה
חדשה" אני שבה.
הפעם עם כוחות מחודשים ויצירות חדשות שבאות יותר
מתחום התאטרון.
הפעם בתקווה שאשאר.
כששמעתי יריות,
אמרת זה זיקוקים
וכששמענו נקישות,
שיחקנו מחבואים
וכשפחדתי, הרגעת אותי
וכשרעבתי, נתת לי מזונך
וכשעצבתי, נחמת אותי
ולפעמים בשקט שמעתי תפילתך.
|
לפעמים אני רוצה להתגלגל לכדור קטן ולהיחבא בפינה,
מתחת למיטה.
|
הנסיך הקטן,
שאותו כה אוהב
אותי הוא אילף, כשועל קטן
תמים וטהור, בא הוא לכאן
לו ציירתי כבשה,
הנסיך הקטן שאהב שושנה.
|
דמעות
חמות, רכות ומלטפות;
מלח זולג עימן, מנשמתי.
עיני כבות
חושך קטיפתי
|
כמו גוזל קטן שזה עתה בקע מן הביצה
כבר רצית לעוף
לצלול לעומק
לרוץ במרחבים
הישר אל העולם
|
שן ילדי, חלום חלום,
על חופש וגם ארץ.
נום ילדי, חלום חלום,
כי שם הכל בסדר.
|
ה"מלך" שהיה בטוח כי לעת זקנה נתיניו ידאגו לו ויסעדו אותו.
שילדיך האהובים יתמכו בך. לא ציפית למכה כזאת, בשבילך זה היה
מתחת לחגורה, שוק חשמלי שהעיר אותך מאיזו תרדמה.
"קומי עורי יפיפייה נרדמת, המציאות המצחינה דופקת על חלונך,
ובצחנה נושבת מזהמת את נפשך"
|
"גם את מרחמת עלי, אני רואה את זה בעיניים שלך" (יורקת. תוך
כדי דיבור היא פוסעת אחורנית) "אני לא צריכה את זה, לא צריכה
שירחמו עלי, שיעשו לי טובות, אני לא צריכה כלום מאף אחד."
|
כאילו לא קיימת. כלומר, היא קיימת, אבל לא באמת קיימת.
תמיד היא שם, מעולם לא חלתה או סתם לא הגיעה, תמיד כל יום היא
נמצאת, שותקת.
|
|
|
יש תמיד אור
בקצה המנהרה,
תלוי רק מאיזה
צד מסתכלים
אופטימיות
קוסמית
בע"מ |
|
