|
מה שיש פה זה שטויות. החומר האמיתי חקוק אצלי עמוק
בלב... ולאחרונה גם עמוק במגירה...
מקווה שתהנו ממה שיש בכל זאת
עינת.
התעוררתי משנתי ופסעתי אט אט לעבר פינת בית הקברות, מקום המפגש
הקבוע בלילות כאלו של ירח מלא... רק קולם המצמרר של יללת התנים
נשמע ברקע... אבל אותי זה כבר לא מפחיד. פעם פחדתי, פעם הייתי
חלש, אבל אחרי התאונה אני יודע שאני יותר חזק מהם... כבר לא
מפחד.
|
מביטה בו... כל כך גבוהה וחלק... זוממת לעצמי מה אעשה בו בעוד
רגע, כשרק יהיה "מוכן"... אחחח... רק המחשבה עושה לי חשק!
|
זוכרת איך שאמרת שאף בחורה שפויה לא יכולה לעמוד בפניך, שאתה
יכול להשיג את כל מי שרק תרצה.
אפשר לקרוא לזה בטחון-עצמי מופרז, אפשר לקרוא לזה שחצנות,
יהירות, אבל התכונה הזאת רק גרמה לי לרצות להיות בחברתך...
אחרי הכל, ניגודים משלימים זה את זה... לא?
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
בהתחלה לא היה
משהו מיוחד. סתם
הלכנו ברחובות,
הסתובבנו. אחרי
כמה זמן הוא רצה
לחזור הביתה,
אבל אני אמרתי
לו לא, היום זה
היום, היום אין
הביתה. לקחתי
אותו לגן מאיר,
לאחת הפינות
החשוכות, קשרתי
אותו לעץ,
הורדתי את
המכנסיים ועשיתי
לו מה שעשיתי.
אחר כך חזרנו
הביתה.
אחד, תל-אביבי,
מספר על טיול עם
הכלב |
|
