|
ואם גם אתה היית היום
אז היית בן עשרים וחמש, ויותר.
|
שוטפת מעלי את אבק המדבר,
רוחצת בים דמעותי
נאחזת בריח שלך
שדבק לחולצה
ובחיים שבך
שדבקו בי.
|
אם רק הייתי יודעת
להגיע אליך,
בלי ליפול...
|
אז כמו שהבטחתי לך, אמא,
נראה לי שנרדמו לי הכנפיים
לפחות בינתיים.
נסעתי רחוק, וחזרתי
ראיתי עולם, חוויתי, טיילתי
גמעתי מרחקים, למדתי, אהבתי.
לא אהבתי.
|
זה לא רק הים
שמפריד בינינו
שגורם לי להתגעגע כל כך.
|
והגשם מקיש בחלון
מבקש לחדור
|
...להיות מסוגלת
לחשוב אותך בלי כאב
|
לפעמים אני עוד נזכרת
בבית עם התריסים הירוקים
|
וחסרה לי
ידך - עוברת בשערי
ואצבעותיך מלטפות בגבי
ועיניך צוחקות אלי בחושך
|
והים פה
כל כך כמעט
רק מעבר לגדר
|
פותחת את האגרוף שאחז
כל כך חזק
כבר כל כך הרבה זמן
באבק החלומות של
הילדות שלי.
|
אני משערת
שאם אתה עוד כל כך חי
|
צללים של זריחה
הציפורים כבר מכריזות בוקר
שעה של מחשבות.
|
בזכרוני עוד חיה היד
שחלפה על פני גופי
ברוך, החמלה, באהבה.
|
רק המשקפיים שלך
נשארו כמט אז,
לפני האבן הארורה.
|
שלכת עושה לי עצוב
ולא בגלל העצים.
|
מדבר של שמיים
זרועי כוכבים
של שקיעות וזריחות
שרק המדבר
מסוגל להכיל.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
הלוואי והייתי
עמוק כמו שאני
יומרני.
שלומי שבן,
באינטרוספקציה
נוקבת. |
|
