[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








טליה קוליוק

ICQ 212074570 212074570
אל היצירות בבמה האהובות על אין שלם מלב שבוראל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי אין שלם מלב שבוראל היוצרים המעריכים את אין שלם מלב שבור
"בכלל, האמונה היא שירת החיים, שירת המציאות, שירת
ההוויה, והשירה היא ההשגה היותר חודרת, יותר פנימית
במעמקי מהות המושג, בתוכנו הפנימי, מה שאי-אפשר כלל
לההשגה הפרזית. על כן האספקלריא האמיתית של החיים
היא דווקא בתוך שירת החיים, לא בחיי החול,
המתבטאים ע"י הפרוזה.  אוי לו   למי שרוצה לאבד מן
החיים את הדר השירה שלהם. הוא מאבד את כל התוך של
החיים ואת כל האמת שבהם. הפרוזה כולה היא תופסת את
ערכה מפני שהיא נסמכת על שירת החיים"
[מתוך "אורות-האמונה", עמ' 66 ]




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אגדה
אם רק תחלום
ותאמין
שיש ניצוץ זהב אחד קטן (טינקרבל)
שמאיר את הדרך
ויודע לאן
אתה תגיע

ביתספר
האם זה רק מה שאנחנו שווים?
למה אני מנסה להוכיח, מנסה להשקיע
והכל נזרק לפח.
למה לא רואים שאני צועקת, למה לא שומעים אותי?

היפרדות
אוחזת בך בשעת לילה מאוחרת,
ואני עייפה.
אבל בכית, ולא יכולתי לסרב לקול הזה שלך,

מוסר השכל
יש ילדים,
שכבר מזמן,
מבוגרים.

חוסר אונים
מסתכלת על הבטן כששואלת לשלומי, האם גדלה או נשארה, האם סוד
היא מסתירה? האם יש שם הפתעה?, "עכשיו היא בטח תמסור את שמחת
הבשורה, זו שכל כך חיכינו עבורה"! כאילו שהעולם לא יכול להמשיך
להתקיים בלעדיה.

זכרונות
לא ידעתי למה אנשים מביאים לי מתנות, ואמרתי תודה בביישנות,
מאושרת לקבל מתנה ועוד אחת, לא ממש היה חשוב לי למה, העיקר
שמתנות היו.

אם יחסרו לך רסיסים אחדים
בכדי שאת ליבי תוכל להשלים,
ייתכן ואולי תמצא את הדרך
אך לא תמצא את המפתח,

שכל הזדמנות - לטובה תנצל,
ושכל אדם כפי שהוא תקבל.
שלא תפסיק לחייך ולקוות, אפילו כשקשה
ושהאמונה עמוק בנשמתך תמיד תהיה

על עצמי, על החיים,
על דמיונות וחלומות מרוחקים.
על אהובים וגם על דברים שנואים.
על עצב, על שמחה, על הטוב ועל הרע.
עלי ועל כולם, על מקומות רחוקים, רחוק רחוק אי שם

חלום
בלי לגרוע מאף אחד, בלי להפחית מעצמך- נתת את כל כולך, ללא
לאות, כל חרטה או התנצלות, ללא כל כעס והתגוננות,- היית שם
בשבילם.

פנטזיה
צליל המים הזורמים לוחש לי מרחוק
הרוח מלטפת את שערי ועוברת על ידי, על גופי, בתוכי.

געגוע
משהו שנעלם
ולא היה בכלל,
משהו שהיה
ובפה רק טעם מר
משהו יפה, משהו עצוב
להתגעגע אליך,
נושא רגיש, כאוב...

אהבה
ואתה, אח קטן,
עם נשיקה על המצח
ושיער מבולגן, מה יהיה איתך אחי?
חכה שתגדל, ואל תוך העולם הזה שלנו תמריא

יומן
אנשים הולכים,
אנשים תמהים
אותי בשקט
עוברים.
ואני ממשיכה בחיי
את פניהם זוכרת
ואני ממשיכה
ממשיכה ללכת

ארצישראל
ליבי הולם בי ודופק - אני רואה מרחוק קצה של אדמה!. אושר מציף
את כל כולי ותחושת ריחוף אוחזת בי ואני מרגיש באוניה שעל המים
ממש כמו בשמים, כאילו הייתי יושב על ענן לבן ורך ונהנה מהחופש,
מהרענון של הבריזה החולפת על פניי בליטוף. אני עוצם עיניי
ומדמיין את עצמי כב

דיאלוג
אני שומעת קולות שמחה ככל שאני קרובה יותר לפתח, מנגינה נעימה
וקצבית שמזכירה לי חגים, ריח של תבשילים. יש תחושה של משהו
חדש, קדוש, לא ידוע, נשגב... אך קרוב ומוכר גם יחד.

מלאכים אלוהים והשטן
על המלאך הטוב רצית שאכתוב,
על המלאך הרע רצית לכתוב אתה
אמרת שיותר קל לך

מלחמתי
לאמור להם שבזכותם אנו חיים,
לאמור להם
תודה.
על שבשבילינו הם מתים,
לאמור להם,
לבקש עלינו רחמים, למעלה בשמים,
מאבינו, מאלוקים.

אמונה
שתלחש לי בסוד
את קולות המלחמה
שתיגע בי חרש
תוך כדי אמונה,
מתוך בקשה מאלוקים
תחינה ממני, תחינה ממנו
הקדשה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אהבה
כי מילותייך שאמרת
חתומות בסיתרי ליבי הנושן
ותפילה בעינייך
וכמיהה ללבן...

עצב
במצמוץ ריסי העין -
נעלמת לי
לתוך שתיקה אחת תהומית

אמונה
ילדים בפסיעה אחת חדה
מתוך שלולית קטנה מתיזים שמחה

הרהור
יש את הדקות האלו
שפתאום היא חולפת לך במחשבות
ואתה שואל את עצמך
איפה זה התפספס
ומתי ולמה

אכזבה
לא הסבתי ראשי לאחור
צעדתי במרץ
כל פעם יותר מהר
ויותר מהר

פיוט
You know I love u
You know it comes from deep inside
And when sometimes you thought you didn't know me
It was because I tried myself to hide

מחאה
רוצים לתפוס ראש ולשכוח מהכל
למה לא להתמודד ומדי פעם לבלוע אקמול

מצב
ליבך רוקד
לצלילי כינור פנימי
שמנגינותיו תמיד
עימי
בתוך ליבי

הרהור
אותיות פורחות באוויר
אל תוך הלילה השקט
כוכבים נוצצים באופל
בעיניים שלך
נופלים אחד-אחד
מעיניי

אלוהים
אעבור לי במחילה - תוך זיכרון
שכל משבריי וכל גליי עליו גם עברו,
ואתי הוא
מחכה
שהכאבים יירפאו,
שהדינים יימתקו

מצב
שמאל, ימין, שמאל, ימין
מדינה כזו מי פה יכול להבין?

זכרונות
גרגירי זיכרונות נשטפים
בדמעה שזופה
של קיץ ואהבה נכזבת

געגוע
מי יזכיר לי בשביל מה
וישאל אותי מה אני עושה
בשביל שיבנה כבר השנה?
מי ייתן הכוחות

געגוע
איה את
כתיבתי הזכה
הפורקת
המתפרקת

אמונה
איה השה לעולה?
ויאמר אברהם
אלוקים יראה לו השה
לעולה בני

אכזבה
אפילו שיר אני לא מצליחה כבר לכתוב
לחבר כמה מילים ולהפוך לחרוז
פעם ידעתי לאהוב

קצרצר
איך כותבים כאב?
איך מציירים חרטה?
ולמה את מה שמכביד על ליבי
להוציא איני מצליחה?

פואמה
אתה אותי לא עוזב
אחרי רודף לכל מקום
אותך אף אחד לא אוהב
אולי כבר תלך
-תגיד יפה שלום.

קצרצר
משבר אמון אתה עובר עם העולם
אני אותו עוברת גם

תחושתי
אם רק הייתי שם, הייתי מביטה הישר לתוך עיניך
משדרת חום, אהבה ועצמות נפש שאתה גורם בתוכי
אם רק הייתי שם-אתך, אליך קרוב קרוב
היית נברא מחדש, הייתי דואגת שתמיד, תמיד

ייסורים
כאילו אין עוד
בעולם
אף אחד
רע

עצב
אולי אלך לישון
ואתן לחלומות לשטוף את הדמעות

אלוהים
אלוקי.
את זעקות עמך שמעת
את דמעותיהם טעמת...

תחושתי
אלו הם חייך - עשי בהם כרצונך
כי אני כבר סיימתי להיות לצידך

אהבה
אל תיתן לי להביט בעיניך ויותר לא להרגיש
אל תיתן לי לחוש אם במקרה תהיה אדיש
אל תיתן לכוכב ליפול מבלי שעליך אחשוב
אל תיתן לי להתרחק ושמור עלי איתך קרוב

אלוהים
אתה פוחד
לגלות שאת רוב חייך
העברת בשקר
שתקת בסתר

בדידות
העבר רודף אחריי כמו צל,
הוא לא מתנצל -
בחושך הכל שוב עולה,
כל העונג המדומה.

כאב
לילה קשה
כל דקה
מישהי מתעוררת
גם אני
אחרי פתיחת הלב
מתחילה להיות קצת
מעורערת

חמשיר
תביט קדימה בלי שום מבט לאחור,
העתיד יהיה ורוד, העבר רק צבוע בשחור.

פיוט
אף אחד אינו יודע כמה אני אוהבת אותה, מעריצה אותה
וכמה שלי היא חשובה
אך משהו באויר גורם לה לחוש זאת בלי לאמר מילה, והיא יודעת
אני בטוחה.

כאב
להצטער, לא להתעצב
לדעת גם מתי לעצור.
ולהמשיך לטפס על הסלעים

אמונה
ימי התום תמו ועברו
אנשים אולי ישכחו
והחיוך הסדוק יפתח לרווחה
בכל רחוב זעקות וצהלה
היום הגיע, הגואל בא!

אמונה
אתה נושא אותי בשתי כפיך
מרים אל המרומים
שם אני פוגשת את עצמי
אותך

שירה
אני זוכר,
איך שהבטחת שאיתי תמיד תהיה
אני זוכר,
איך שנהגתי להאמין שזה עוד יקרה...

ערפילי
יש בי כוחות עצומים
שאני שומרת
עוד לא ראית אותי

אהבה
אני כאן
בשביל כל אלו שבגדו בהם, שיקרו להם והערימו
אלה שעוד את השברים בדמעות ירימו

תחושתי
שתדע שמתי שתזדקק לי
אני כאן, גם אם נפגעתי, גם אם נפצעתי,
גם אם, גם אם...
אני כאן,
ואכפת לי

חמשיר
תעזבו אותי
תנו לי לנשום
תנו לי מקום
אני לא יכולה יותר..

אהבה
מחפשת את נשמתי בנרות,
שידלקו בין השמשות את
השבת שבתוכי

פיוט
אני מדליקה את הנר
שבמהרה יספיק גם הוא ליכבות
חיילנו כבר כבה מזמן
ולנו עליו, נותר רק לבכות

אני מתבוננת בך, כבשקיעה נהדרת.
לעיתים מחליף גוונים, לפעמים שוקע, אבל עצם היותך כאן
משנה את כל הסביבה.

עצב
כי לפעמים צריך לדעת
מתי לעזוב
האחיזה הותירה יבלות בידי
ושריטות בליבי

אני עוד אראה לכם,
אתם עוד תיראו...
למה שאני מסוגלת
אתם תיווכחו

בדידות
מילה קטנה שאומרת הרבה ואני כל כך מבקשת
מתאפקת ולא מתייאשת
וסליחה כנה לוחשת, מהלב שלי,
אל הלב שלך.
ואל הרגש התמון
בתוכך.

אוי... ילד אהוב, קשה לי לראות אותך ככה כאוב,
תניח את ראשך על כתפי, תחלום ולמעלה תמריא
תשכח מכל הבעיות, אני יודעת שבעולם הזה קשה לחיות.

טיפות, טיף-טף, בקצב, ברטב,
מעילים ומגפיים, ילדים קטנים, זקנים עם עיתונים על הראשיים,
תריס חצי סגור בחלון מואר -

קצרצר
לנשום
את מליחות הדמעה
ההרגשה
האבדה

אהבה
כשכולם ישקרו... אני אגיד את האמת.
אף פעם לא אבגוד בך.

שירה
אתה חיי רק פעם אחת,
תנצל כל דקה עד לסופה

אהבה
אולי שכחתי לספר לך
שאני בקלות נפגעת
ושאסור לגעת
כי זה יסתיים בדמעה

ביקורת
ובלי להגיד מילה אני ישר מבחינה
איך אתה טובע באלכוהול המסריח שלך
שוקע עמוק ומושיטה ידי לעזרה
אך אתה מסרב ודוחה אותה

גן עדן
תכסה את פניי בהינומה שקופה
מעולם נשמתי לא הייתה כה שלמה

אהבה
אמא,
כמה דאגת,
אני עכשיו דואגת
על לב קטן שוחק שומרת

צמד שירים
עמוק פנימה - בתוך הביצה
אחרי שמסירים שכבה אחר שכבה
מתגלה לו עולם מרהיב ונפלא

אהבה
איך מוחקים את ההווה
ולמה הכל חייב להיות
כל כך קשה
איך יודעים מתי להתחיל מחדש
זכרונות שהזמן לא ישכח

בחיים האלה, אתה רק רוצה לצאת
מרגיש בתוך בועה
תוציא אותי, עוד דקה אני נחנק

קצרצר
להיות אתך ולהרגיש ביטחון
בנו ובבורא עולם
שנתן

אהבה
בים הסוער טבעו לי כוכבים
הם נראו מאירים
אך אורם כבה מיד
היה אחד

גיהנום
אני אפתח את השער
ואמשיך במורד הרחוב החשוך
בין פנסי האור הדולקים
המותירים צללים על הכביש,
ליד בתים עם חלונות ותריסים מוגפים,
בין אנשים מסוממים, בין אנשים מפחידים,
המביטים בי בעיניים פתוחות

וידוי
רגש שטפטף אל כל סדק אפשרי
שנותר בי פתוח וריק
נשימה עמוקה
בין חיוך לחרטה

בדידות
ביקשתי קירבתך
כי נפשי צמאה אליך

כאב
בלון אדום שהתרחק
שהתנפץ
זוכרת את הקץ

אמונה
מחברת בחוט ארוך
בין אלוקים
לאנשים

קצרצר
קרוסלה לבדה בחוף הלב
כעס שנמאס לו לאכזב
מבט שמוחק כל כאב
קול קטן שמזכיר לי-

אמונה
והכל יחזור להיות
אמת אלוקית
אחת.

בדידות
ממתיקה סוד בן שפתיים אדומות
לחיים בוערות חיים
ועיינים כבויות

הרהור
את כבר יודעת
דבר או שניים
ועל השלישי
את עובדת

געגוע
זה מחניק, זה מכאיב
זה קורע, זה אותך משגע.

טבע
לכל אחד סיפור חיים שונה,
מחשבות
שונות,
אהבות וכאבים

בדידות
צלצולים שלא נענים.
שקרים קטנים צבועים צלופן שקוף
וחיוכים קרים.
אנחנו משפחה, אנחנו אוהבים

הרהור
אלפי ניצוצות
שיורדות ומתעלות

אהבה
היא זו שאף פעם
לא תתן
לך,
מנוחה.

הרהור
האם אלוקים מבין,
האם אני מבינה אותו?
האם רוצה הוא בשבילינו,
או אני רוצה בשבילו?

בדידות
ויסות רגשי
איזונים
החיים מספיק קשים
לאהוב

שאריות של מילים
יפות מתוכן ואמת

געגוע
נופלת עמוק
נופלת רחוק
כמו הכוכב ההוא

הרהור
אל כל חי,
אתה שבראת את כל העולם
אם רק תסביר לי איפה כולם?
ההוא שהכל נברא לכבודו

געגוע
הוא היה אומר
את ילדה צבעונית
בתוך עולם אפור

אלוהים
הרגע שבו אפרוס כנפיים ואטוס מעל ענן,
שבו אבין שאנו שניים, אלוקים גדול ואני הקטן...
אי שם תפילה בצד מונחת- מלאך קטן אותה קורא,
למטה בני אדם רוצים קצת נחת מהעולם הזה.

עצב
הוא היה.
את חשבת שתמיד הוא ישאר והנה,
הוא כבר נעלם.
מותיר אחריו עיקבות בלתי נראים,
מותיר אחריו אנשים עצובים.
מבעד לעננים צופה בכם
צופים בו, מה שנותר ממנו

מצב
ואיך עוברים שנותייך
בין בניה לעזיבה
בין גירוש לנטיעה

במילים מבטיחות
בשיטוטים בלילות
בחופש, בכאב
בגלגל המסתובב
בלב המתאהב

הרהור
החשיבה שלי היא כמו...
מים זורמים,
טיפה ועוד טיפה
שמתווספת לשלולית

זכרונות
הוא ודאי שכח.
היא לא שכחה
את טון קולו המרגיש לעת ערב,
את תחושת הנצח הענוגה.

הרהור
כבר לא
כל כך
קטנה
וכנפיה מוסתרות
מתחת לערימות
תלתלים תלתלים
זהובים.

הכאב עצור בי
כמליון דמעות
שלא פורצות

פואמה
כמו הכוכבים הקטנים שמאירים
את הלילה הגדול
כך אנו היהודים בכוחנו להאיר
את העולם החשוך הזה

בדידות
חומות לבי מגנות עליי
מפניך
ואודותיך חלמתי
ימים ולילות
לזה הבית
לא לאלו הדמעות

אהבה
תביט קדימה, בלי שום מבט לאחור
העתיד יהיה ורוד, העבר רק צבוע בשחור

אמונה
ישתבח שמו ריבון העולמים
המחבר לב נדכאים
השוטף דמעות עייפים
המפיח תקווה בנשמות האובדות
המגיח דופק מפנימיות והסתרות

הרהור
הקור הנפשי שבי
התפשט אל כל החדר,
חדר לעצמות אל תוך
חיוכים
מזוייפים

הגות
השמים ספוגים בהכל
התרוממות רוח שמימית
נושמת מבפנים
אפילו אם לא רואים

הרהור
אעקור מליבי את הטינה החמוצה,
אשליך את היוהרה,
אלמד לרחם.
אולי אתקדם, אשתקם.

מינימליסטי
שבתי אל מעמקים
הים שטף אותי בחזרה
אל החול

בדידות
זה לא נראה ככה
עד שמכירים אותי לעומק

אלוהים
וכשלאדמה לא נותר כבר מה לומר
והשמים מוצפים בעננים

טבע
ועת אשכב במיטתי
זיכרונות יחזרו אלי
ואשחזר רגעים
שנמוגו אל תוך דפים ישנים
אצלי בתוך אלבום החיים

כעס
וזה לא הרגע המתאים להגיד לך
שאף פעם
זה לא הרגע המתאים
בשבילך.

הרהור
זה לא פשוט ילדה
כך לעזוב את החיים
ולנדוד
התרגלת לעקוד

געגוע
המים גועשים
מתחת לפני הקרקע
רוצים שוב לפרוץ

אהבה
מי שמכיר אותי
מכיר טוב
אבל לא סתם ככה

אכזבה
זו לא חכמה, לגדל דור שלם עם ערכים ואידיאל,
ללמד שלהרוס את העולם חבל,
להוסיף קבוע כמעט בכל סוף משפט "אבל".

אהבה
בוטחת ושקטה
כמי הנחל הזורמים,
יודעת שפה לא נגמר -
וכאן הכל מתחיל.

אמונה
היא לא שרה כל כך ברור
את השיר שמרגישה
שלא גירד ממנה פירור
מאותה המנגינה

זכרונות
כל מילותייך
יישארו צרובות
בתוך לבי הפועם
ימתיקו בשעות של צער
בעת זיכרון
על אדם אהוב

אהבה
חיפשת... חיפשת לך נסיך, כמו באגדות.
לא הבנת כנראה בכלל התמימות הזו הטמונה בך כמו שאומרים,
שנסיכים ילדתי, בעצם בכלל לא קיימים.
אבל מישהו אמר לי פעם
שלכל אחת נסיך משלה

הרהור
ולא ידעתי שמפיהם אין סוף לשקרים
חשבתי שליטוף בא מתוך אהבה
אז מה,
גם חשבתי שהרג בא רק מתוך סכנה

חמשיר
שנים בדרך החיים
טביעות בחול
שוברות את השתיקה
אדם ועוד אחד

אהבה
ייחוליי לה שנים רבות
מהולות בחלומות
בתקוות צבעוניות
ואהבות נכזבות

אמונה
יום יבוא,

והבן אדם הכי עני יהפוך לעשיר,

יום יבוא

ויחייך מהלב גם האדם הקריר.

אמונה
צללים וצבעים
מילים וסיפורים
לא יסתירו את פניך

אהבה
להט המגע
תשוקת עולמים
קושי הבחירה
מסמא כעיוורים

דיאלוג
יום עובר ועוד יום
שנאסף לימים -
גועשים, תוססים
מה הם אומרים לי הימים,

יחסים
יש מילים
שכלהב הסכין הן חדות,
מבלי משים הן דוקרות,
לב אדם מלבינות ומצלקות.

ביקורת
כולם כמעט מהפנימיות מתעלמים.
כולם את המידות באדם שוכחים,
צנועה מבחוץ את אולי, אבל מה עם צניעות מבפנים?
כולם כמעט צבועים ואין בן אדם שלא שיקר בחיים.
כולם כמעט ברגע שקשה מוותרים, תמיד להרשים מנסים,
להיות עצמם שוכחים, להפסיד או לפספס הנאת רגע גורמת להם

אלוהים
אלוקים שלי
עזור לי לעזור
ותן חיוך בליבי
שאוכל להעיר ולהאיר
ישנים מתרדמתם

קצרצר
ועם לב רוטט
ורגש מאוכזב
מה אוכל לומר לך עכשיו?

היה קשוב... כל חלום וחלום
מנבא לך, על משהו
משהו חשוב

ארספואטיקה
הכתיבה בשבילי
היא כוח, היא נשק
מבטאת את
תחושותיי
דרך רמזים קטנים
ש ו ר ו ת ש ו ר ו ת
של סם העצב
בדיו זועק נכתבות

אלוהים
כמה אפשר להתחשל
להתחשמל
אל מול עצמי
בשיא גבורתי

ביקורת
וכמו עולל קטן אתה לי תבכה
כמו שחקן דגול אתה תתחזה

עצב
כמספר המילים שנאמרו בשתיקה
כך היום ניפרדתי אני ממך

כעס
כועסת. על דברים שלא יבינו,
כועסת על החיים. על אנשים,
שלא מתקרבים, שלא מוותרים,
שחושבים שהכל הם יודעים.

קצרצר
כשאני שותקת
אני אומרת
את כל
מה שיש
לי לומר

אהבה
כשאת אומרת לי שאת אוהבת אותי
עם עיניים גדולות ובורקות
ירוקות - חומות מופלאות
עם חיוך קפוץ שנפתח לצחוק מתפרע

רומנטיקה
בית
הוא יותר מארבע קירות
והלבן הזה שמסביב

הומור
אני אגיד שלום לחברים
ופסיעה ראשונה אני אפסע אל החיים

אכזבה
ולא אכפת לי שעזבת, לא אכפת לי שברחת
ולא אכפת לי שניזכרת ולא אכפת לי ששכחת
ולא אכפת לי.

תחושתי
כשהשמש תשרוף עוונותי
והגשם ישתוף זיכרונותי

מצב
לך ילדי, לך
על תשחק הרבה מדי עם הרובה,
כי ברגע שאתה רק לוחץ על ההדק,
הכל כבר משתנה...

למה כל כך אכפת לי, אם לאף אחד לא אכפת?
ולמה יש לי לב,
אם במקום באהבה הוא מלא בכאב?
ולמה לי להישאר...
הרי בסוף אתה אותי תמיד עוזב.

הרהור
נפשי מחפשת
עצה
ענני כבוד
סביבה

געגוע
תמהיל מתוק של כל עדות ישראל
ושל כל המגזרים הקיימים
סביך מצויין קטן ואפילו מחיטה מלאה
בהגשה אישית שמוכן בחרדת קודש
מחיפאי לשעבר לירושלמית לשעבר
ואת זה שצריך לזכור לשמור את העודף ביד
כי תמיד יש פה למי לתת.

אמונה
סוגר את כל
המכאובים
בפנים
בשריון הגדול המוכן

אימפרסיוניסטית
הצבעים והאורות קוסמים לה
הצלילים, הרפתקאות - שיטוטים בלילות
נותנים לה אוויר - מרפים אותה,
רגעי, רעיל, מסתורי

גורל
הדמעות בוכות מעצמן
לפעמים
ואיני יודעת למה

כעס
לפעמים נמאס לי לכתוב על עצבות
לפעמים נמאס לי לכתוב עליך

חלום מזהב, נלקחת למקום שבו כבר היית
בוהים בדמותך האצילית הנשקפת מבין שורותייך
ומרגישים תחושות שפעם הרגשנו
כשנזכרים בחיוך שעדיין איתנו

אמונה
תלמד לתת ויתנו גם לך,
תלמד לתת אבל בלי היותך עם ציפיה.
תיתן- מכל הלב,
תיתן, תיתן כי אתה אוהב.

תחושתי
אני מאמינה בך, אל תשכח זאת
אל תיכנע
אל תישבר...

ערפילי
וכי מי הבטיח לי זר של
שושנים?

מינימליסטי
והחיים
מגלגלים אותך
בתוך שטיח
רקום היטב

תחושתי
אני כוכב
מביטה על כולם מרחוק לא אומרת דבר
לפעמים רואים אותי נופלת

אהבה
מה אתה לי
בית
מעוף
הכנפיים שלי

קצרצר
סוד הגשם שמטפטף, מים טהורים ועוטף-
את האדמה שהתייבשה, זועקת, חמימה
גרעינים קטנים רוצה הוא להצמיח

קצרצר
שב תמתין
לרגב
שיינבט

החץ עושה סלטה לאחור
ופוגע חזרה בך
אל תתפלא שזה כואב

אהבה
היא חופנת כפות רגלי'ה
וידי'ה פרושות לצדדים
מוכנה לקבל
מוכנה להכיל
מוכנה לקיים

גורל
ובסופו של דבר
זה רק אתה

תחושתי
מידה
ועוד מידה
תהא הווייתך
לבוש אישיותך
עינייך הן חלונותיך
פן תלכי שבי אחריהן
פיך דלתך
ושיניים שומרות אמונתך

וידוי
אהבות ישנות של תחושות מוכרות שוב דופקות על עדן חלון ליבי
מבקשות להיכנס, דורשות להתייחס
אל משהו רחוק מוכר, ישן שעבר,
מתוק וגם מר.

כמיהה
מחפשת חלקים
והנה השמים שלמעלה

הייקו
חלומות נישאים ברוח
אבק מפורר על הדרכים
סימנים חרוטים על הלוח

מינימליסטי
מכילים ושקופים
זורמים

מינימליסטי
מהי שווה
חוט זרוק
של מחשבה

מישהו שמח,
מישהו עצוב,
מישהו מתגעגע, מישהו עייף, מישהו נוגע,
מישהו לא נוגע, מישהו לא רואה כמה
שהוא פוגע.

אמונה
מי שמביט בי מאחור
רואה צבעים
ביטחון וכישורים
הוא אינו רואה

אכזבה
היום
בפעם הראשונה
הבטתי בצביעות שבעיני החומות

ראפ
ובלב עוד זוכר את הימים השקטים
אז פעם עוד כשהיינו ילדים
עומד על יד הכותל אנשים מתפללים
-כן הוא מקשיב היטב ומספר לאלוקים

קצרצר
מין ריחוף משכר שכזה
ערטילאי

מנקה את פניי
מכל לכלוך
מנקה את עצמי
בעדינות

הרהור
את אמיצה
את יכולה
קצת פייט בחזרה

חמשיר
ואיך אוכל להודות לו?
שואלת את עצמי,
על החיוך ועל המילים הטובות
שעושות לי נעים כל כך ובלב, טוב.

גורל
תמימות אמיתית מעורבבת עם מדומה,
הרבה-הרבה דממה המומה,
אורות זוהרים בנצנוץ שקר האשליה
ורצון אובססיבי לקשר,

יחסים
אולי אם הייתי נשארת
הכל היה יכול להיות אחרת

מצב
ישן ומוכר,
אותם פנים, אותן עיינים,
אבל יש פה משהו מוזר,
משהו אחר - משהו זר.
זאת אני.

ביקורת
אלו הם החיים שלך ילד
זו היא החלטתך
תמצא איך למלא את הדקות הריקות
ואל תהיה שקוע בעבר כל כך, תתקדם עם המחשבות
אני יודעת
אני מאמינה
שמשהו אתה מסוגל לשנות.

כמיהה
ועיניים עייפות
מייתרים ונשימות
ליטוף לא אמיתי
מדמיינת שאתה איתי

כאב
והמצחיק שגם עצוב הוא
שאתה המסתתר
ותמיד נתת
אותותיך

כמיהה
כאבן לצד אבן שבקיר הכותל
חבר לב אל לב אבי
חרדי, חילוני או דתי

עצב
נאחזת בקצה
של תקווה
בסוף סופה
של הפתילה

געגוע
ומתי אדע איך וכיצד ממשיכים
בעולם אחר של גדולים
בו לרוב החלומות
מתנפצים

ערפילי
נדרשת מלוכה
על פנימיות
הקשבה

אמונה
אלוקים צופה באשר נעשה בעולם
שקר אחר שקר שקונה בן אדם

וידוי
כל נפילה היא לשם עליה
כך אומרים

אהבה
כיסופיי יהיו נא לך למשמורת על עמק מכאוביי
לילותיי יהיו ערים בתזמורת תקוותיי,
נשימותיי,
געגועיי...

ביקורת
הימים שעוברים וזמנים משתנים,
לא פוסחים על הלב במרוצת השנים.
כאבים משתכחים ולאט שוב צפים
כמו גלי הים שנשטפים ושבים.

פואמה
בליבי נשרה דימעה,
כי זוכרים? אני, כבר לא בוכה.
מרוב קור של אנשים
דימעותי להן קפאו

אהבה
לשמוע מה נשמע
לספוג אהבה
להאזין ולקבל הזנה לשורש הנשמה

חלום
מימיני מסך שחור גדול בו אני רואה את העתיד
תמונות רצות זו אחר זו כמו סרט של פעם
בית, גינה וילדים שותים מיץ פתל

כאב
אטריף נשמתי בדמיון כזה
שעוד אשתנה עם חיי
שאניח לקשיים ורק מעט ארפה
לא שבעה נפשי דיי

אכזבה
וכמו שהכל כאן לא ברור
אצלי הכל שבור

עצב
אך בכל זאת,
אתם תהיו כאן איתי,
בלב.

ביקורת
ותסיק מסקנות
שאין בליבי עוד אפילו חלקיק של מקום
לאהבות נכזבות

אהבה
כמה מים יש בתמצית הדמעה
שמבינה
את מה שאני לפעמים שוכחת

מצב
למה אני מנסה להוכיח, מנסה להשקיע
והכל נזרק לפח.
למה לא רואים שאני צועקת, למה לא שומעים אותי
האם אני עד כדי כך בשקט?

את המילים קשה לי לשמוע
אבל בין השורות לקרוא אני יודע.

בדידות
מאלפי ניצוצות
רגעים וזיכרונות
של חלקי יום
חולף

זכרונות
איפה אתה עכשיו
ברגע זה?

גורל
הן העולם הזה כולו לכבודך נמצא
הו ילדה יפה...

אהבה
בסוד יש יופי כמוס
ביופי - יש פחד כבוש
יופי שוכן בכנות, באמת
והפחד שוכן בשקר

אמונה
רוח חמה
מחאי דמעותיי
לטפי את חיי
העיפי החוצה כאביי

גורל
ורק הד קולה נשמע
מנסה להפריח השממה
בין התקווה לייאוש
בין חזון למימוש

בדידות
רוצה שלמישהו יהיה אכפת שמישהו אותי יאהב
רק חיבוק חם ואוהב
רק, רק תתקרב...
רק תביט לי בעיניים
ותבין בלי מילים מה אני עוברת
תעזור לי, האם תעשה אותי מאושרת?
אני רוצה

אלוהים
שאמשיך להתקרב
אל האין סוף
ולעמוד
בהבנה עמוקה

אהבה
האהבה אז שתקה
ואת כל זיכרונות העבר
הגשם ניקה

אלוהים
והמילים לעולם יישאו עימן עמקים וסודות
יום- יום פשוט שמחביא עולמות
ולאן יובילו אלו ההברות?

תחושתי
אז נסי להבין אותי למרות
שלא תביני לעולם,
אבל את לא היחידה פה שקצת מבולבלת,
לא רק את, אני, גם.

בדידות
תצעק עלי, תצרח
תסתכל עלי, תלטף אותי, את העולם שכח.

ארספואטיקה
כמעט כשחשבתי
שכבר לא נותרו בי מילים
בכדי לכתוב
בשיר

כמיהה
כחלחל-זהוב מתחברים
סביב-סביב ללב פועם
רביעי בשורה משמאל יקים,
באפלה שלם.
היא שואפת
גדלה ומתקרבת

מחאה
מרגע זה אני עוזבת את העבר
את הכאבים את הפחדים וההוא שאת לבי שבר
את הדמעות שצרבו את פני
נגיעות שחתכו בבשרי

אמונה
מסוגל -
לממש בעולם זה
ניצוצות מנצחיות

אהבה
לב סוער
ים ונשמה
קח רק נשימה
לפני הגל הבא

אהבה
ברעש צלצולים לי
ניגנת
את אהבתך
ומסירות עולמים

אכזבה
ואם הלב הוא כבר עייף
מהשריטות הנואשות

אכזבה
וכי מה ראית?
במה האמנת?
למה נלחמת?
ועבור מה באמת!?

עצב
אימצי אותי אל ליבך
ימים קשים עוברים
לבבות נשברים
וקר וגשם

מינימליסטי
טע בי שורשים
והבנה
איך בונים
יציבות

מצב
בשמחת תורה
נהייה כולנו עם אחד
בלב אחד
והכל בזכותך אחינו- גלעד.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אהבה
אשמח אם תוכל/י לענות לי במייל תגובה על השאלה הפשוטה הבאה: "
מה זו אהבה בעינייך?"
אני מניח שרוב האנשים חושבים על השאלה הזאת פעם או פעמיים
במהלך חייהם ולחלק כבר יש תשובה מוכנה
ואולי לחלק מכם זה יגרום לחשוב עכשיו כמה רגעים

פוליטי
עמוס נט (09:55 AM) :
הבעיה שילדים לא מבינים את זה, ילדים מבחינתם "אני הולך להיות
קרבי!"
הם לא יודעים מה הולך לעבור עליהם

משל
אתה קוטף פרח,
והיופי שבגן,
נעלם.
אתה קוטף נשמה,
וחסר בעולם,
בן אדם.

יסורים
אני חיה בעולם אחר
מבחוץ מחייכת
ומבפנים אני נשברת

ארצישראל
ארץ ישראל...
היא הארץ שלי וגם שלך
זו הארץ הכי נפלאה ומדהימה ביופיה
ישראל היא הנשמה שלי, בישראל ליבי מקפץ מרוב עולץ ושמחה

אמונה
החיים עשויים מ א' עד ת' דרכים לחיות והנה הן...

יסורים
פיגועים, נפצעים, כאבים ועצבות,
האמת - המציאות
אהבות נכזבות, אנשים מתעלמים,
מחפסים את אלוקים בשמים
בין העננים.

פוליטי
אלימות מתמשכת, קנאה טיפשית אותך הורגת
מריבת אחים, ויכוחים, פצצה בצד לך עורבת
עוד מחבל, אתה מתפתל
קם, אתה נופל וקם ושוב נופל

אהבה דומה לאש, ואש גדולה מדי אי אפשר לכבות, כרגשות שאי אפשר
פשוט סתם כך להפסיק. איך לא מפריע ולא כואב לאדם לשבור כך לשני
את ליבו, איך?
והוא אפילו לא שם לב... הממ, אולי כי אין לו!

הרהור
בשחור ולבן היו צבועים החיים,
וכעט, בשלל צבעים הם מגובנים
כמו בתמונות אצלי על הקיר שבחדר,
קודם היו שחור לבן, ועכשיו הם כאילו בסדר.
אבל כשמשווה תמונה שחורה- לבנה
ביחד עם אחת שנילקחה כיום והיא צבועה,
אני שמה לב שהתמונה של פעם הרבה יותר ברורה

התבגרות
אני שמנסה לעזור והכל יוצא לי הפוך, כן אני - זאת שתמיד בסוף
מסתדרת, אבל למרות זאת החדר שלי תמיד מבולגן, כי אמא כבר לא פה
בשביל לצעוק לי לסדר את החדר

אהבה נכזבת
כשהגשם יעלם
ולצחוק אז יפרוץ,
כשהעננים יעלמו

הרהור
הצעקה הכי גדולה

התחלתי לראות את העולם קצת שונה,
הייתי תלויה בעיקר בעצמי
למדתי להכיר את הגבולות שלי,
למדתי שאין דבר החזק מאמונה
למדתי אכזבות, למדתי פרידות
נוכחתי, שהכל אפשר לעבור, שצריך להאבק, שאפשר גם לשנות.
למדתי שעל מה שיש, להודות.

פניה
אבל תבינו, שאלו אחרי הכל הם החיים שלי
ואני זאת שאצתרך ללכת איתם עד סוף דרכי
יודעת שמנסים לחסוך ממני את הכאב
אבל יש לי את אלוקים יש לי כבר מישהו שדואג.

התבגרות
לפעמים מרגישה שונה,
כי אני לא נמשכת לאותם דברים
שהיא נמשכה.
מתנגשת במציאות,
אני לא מתאימה.
ולפעמים אני מנסה.

כי כשאנחנו מראים את מה שאנחנו כלפיו מרגישים,
חברנו רואה שגם לנו אכפת עמוק בפנים.

אמונה
דרך החיים הנכונה שהיא הבנה, שלא רק אתה בעולם בעצמך,
על שהחיים עשויים כולם מרגעים
וחבל לאבד אותם, לחפש את הרגעים הטובים,
לעזור ולהקשיב,
לדון לכך זכות, להאמין.

התבגרות
ויום אחד,
פתאום
אתה מתבגר.

כמיהה
מהי שלווה אמיתית?
לשבת בנחת מתחת לשמש עם עיניים עצומות...

פניה
בידי שרשרת דקה עם המגן דוד הכסוף שהותירה לי אימי, לפני
שנפטרה לעולם שכולו אמת. אני ממששת את התליון באצבעותיי,
מרגישה את מרקמו הקשה ואת פינותיו הדוקרים, אך רואה את צורתו
מושלמת והאחידה, סימטרית ויפה, שמרכזו גדול המחזיק את
המשולשים- והוא אתה.
המחזיק...

כמיהה
מביטה למראה
פתאום,
לא רואה פנים.
לא רואה דבר,
מלבד
נשמה.

הוא ואני
"למה?", אמר לי עוד אחד,
"למה את כל היום כאילו סביב אהבה?
זה נראה כאילו לא קיבלת אהבה מהסביבה שלך",
פגע לי חץ בלב, המשפט ההוא,
העברתי נושא. אך המשפט הזה תקוע לי גם בראש,
עד עצם היום הזה.

פניה
אנחנו, בני אדם, כל כך קטנים.
חושבים את עצמינו לכאלו גדולים.
תבין, אנחנו, לא מבינים.
תיראה כמה שאנחנו מצחיקים, כמו תינוקות, ילדים-פעוטות,
תעזור לנו ללמוד בדרך הנכונה, על תכאיב- בבקשה,
כאבנו ועדיין כואבים מספיק, אנא מצא דרך אחרת, אני מבקשת ממך

מכתב
אני קטנ-טנ-טנה, מצופה בזהב, מפיקה צלילים של פעo -
שמחכים להתחבר לעכשיו.
באתי להעיר בך את הילדה הקטנה שבך

יומן
תמיד רציתי שתדעו שלמרות הכל,
בליבי שיר התקווה
ומה שמחזיק אותי פה זה בכם ובאלוקים האמונה.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
התבגרות
וילד אחד שהיה עצוב אז כתבתי לו שיר
ומנגינה בתוך ליבי תמיד תשאר איתי, אפילו ביום סגריר.
וסיגריה פה וסיגריה שם, אולי תשתי מעט ילדה?, אך חברים שלי,
אתם לא יודעים עדיין? אני בשלי- לא ניתנת ללחץ חברתי, אני
בתוכי חזקה.




אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
אני ט' מהמוסד





טמבל מהמוסד


תרומה לבמה





יוצר מס' 32059. בבמה מאז 2/4/04 1:56

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאין שלם מלב שבור
© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה