|
נולד בשנות השבעים המוקדמות של המאה הקודמת, דבר שלא
מונע מכושרו לדור עמו בכפיפה אחת (יותר מזה הרופא לא
מתיר). אם היה צריך לבחור בין להיות עני וחולה ובין
עשיר ובריא אין ספק שהאפשרות האחרונה הייתה המועדפת
עליו, ולאו דווקא מטעמים של חומריות אלא מכאלה
שהשתיקה יפה להם (וגם חליפה בעשרת אלפים דולר של
ורסצ'ה יפה להם שזה משהו).
מכיר במגבלותיו, אך לא נותן להן להפריע לו ומעדיף
שזה יפריע לזולת, מצפונו נקי מהסיבה הפשוטה שהוא לא
משתמש בו, ובכלל מקפיד לא להסתכל על תשע עשיריות
הכוס הריקה, מה קרה? אין כבר תוכניות טבע בנשיונל
ג'יאוגרפיק?
"אני יכול לספר לך איך, אבל אם תספר את זה למישהו, אז אני אהיה
מוכרח להרוג אותך."
חייכתי בהחזר מותנה, אך החיוך נמחק לי כשהבנתי שהרפליקה רצינית
לשם שינוי.
|
"ולאיפה אתה חושב שאתה הולך?" הוא שאל בטון ספק חקרני ספק
משועשע.
הוא עמד בנונשלאנט בפתח בלבוש מלא: הגלימה, המגל המוארך,
הקפוצ'ון השחור, וקולו נשמע באופן חשוד כמו זה של יעקב אילון.
|
הסתיו לא עזר. לא הרוח המלעיגה, המנשבת ושורקת את שמה באוזניו
ומרקידה את עלי השלכת בתצורות אותיותיה, לא ערפל הבוקר שכיתרו,
הופך את בדידותו לשלמה, ולא הצינה המקפיאה שהכריחה אותו לפשוט
את כפותיו למול להבות אהבתו.
|
בפעם הבאה שאוהב
זו שאחרי הפעם הזו
האחרונה בהחלט
האחת והיחידה
|
אני מניח לגעגוע
לשאת אותי בצקלונו
לענב את צוארי, לעגב על עברי
להיות סור כפוף בצי-קלונו
|
במעבה היער עלווה סמיכה
אמירים מתאחדים לגג ירוק
הקורא תיגר על אור היום
טורף חושיו של עוף הלילה
|
בתוהו הזה
כשפרפר לבנבן
בהסח-דעת ברוך
מכה בכנפיו
במרחק אוקיינוס
|
גם חלומותיי
בני בריתי האחרונים
הפנו לי גבם, הפכו את עורם
ועשו יד אחת
עם האחת
|
דממתי שתיקה
ובאבחה
שוב היינו
אלם ועלמה
|
עם אור ראשון
גיששתי
בפחד קדמון ומצמית
כסוכן נוסע המקיץ באכסניה באישון ליל
|
ושוב יום אחד לפני מיתתך
רק יום אחד יישאר לי
|
אם אמות
כך לפתע
ומלאכי מרום יטו לי חסד אחרון
ארצה שנשמתי תהא צמודה
לאדן חלונך
אל שער נשמתך
|
עד שכלתה רגל מן השוק
והלך שפוף הצית עששיות
במעלה רחוב העצב האינסופי
|
רק אלייך אצא
מהתוך המוכר
הספון בחום שבלולי
רק אלייך רוצה
בישימון המנוכר
שדות הקרח אשר למולי
|
את שעון החול שלנו הנחתי על המכתבה
באדן חלון
|
פעם ראיתי מבט שהילך מסוף העולם
ועד סופו
והגוף והלב המתינו דומם בואכה געגוע, בפאתי ציפייה
|
ההשראה שלך עברה דירה, ניתקה את הטלפון וזרקה את הנייד לאלף
עזאזלים, אם אי פעם היא בכלל עצרה אצלך אפילו כדי לשתות איזה
קפה.
|
פעם השארתי מקום לדמיון.
זה היה בנסיעה שגרתית באוריינט אקספרס אל מעבר להרי החושך,
איפשהו לאחר נקודת האל-חזור.
|
|
|
הייתי כבר עם כל
בני האדם/ הייתי
גם קר, הייתי גם
חם/ הייתי עם
מישהו ממש
מגושם/ הייתי
באי ממש בלב ים/
הייתי במקום
ההוא אי שם/
הייתי איתן
הייתי איתם/
הייתי ממש כבר
בכל העולם/ אך
במה חדשה היא
הטובה מכולם! |
|
