|
Arnold Layne
מילים, למילים יש כח
זו הסיבה שאנו מפחדים מהן כל כך.
הן יפות, ומכניסות אתנו לעולמות שאין להן סוף.
מביאות איתן מתנות לדרך, שמחה, אושר, עצבות,
שיחה...
ולנו נותר רק לפתוח החבילות ולסדר את התפנוקים,
בונבון אחר בונבון, מילה אחר מילה...
אילון.. 22... יליד 86... חי... ואוהב...
ומה יעזור כלי מלחמה ואין בו אוחז?
ומה יעזור איש המלחמה ואין הוא מסתער?
|
הלילה נגמר,
רק הטל נותר.
השמש זרחה,
ועוד סיגריה נדלקה.
|
אין מילים באדם
לזוועה
ואין מילים בגן עדן
לשלמות
|
ואני, מחבק את שרידיה,
היונה...
|
באש יוקדת יומם וליל אשרוף,
ובצלך אכבה.
ארי ליבך ימשיך ויטרוף
וליבי אשבה
|
אש, יפה את עירי.
שמיים נושקים לצריחיה
וקדושתה כוח ולב היא.
לעומק ליבתה אחתור ואדע,
|
כל הצער הזה?
מה?
כל הצער הזה...
בקע בלב כל תם ואושר.
|
עטלפים מנתרים מעץ לעץ,
כאילו מנסים להרתיע עוברת אורח תמימה.
שריקה של שקט מחרישה את הרחוב
והאויר, לא נע
|
220 זונות מחפשות מקלט.
מי יתן להן קורת גג?
לגופן אשר נע באדוות המתח
בין קירות הבתים
|
ובין מעוף למנוחה,
קונסואלו בוכה.
דומעת וכותבת.
מוחה את הדמעות ונרדמת.
|
|
|
אין עליי!
אין עליי!
נו, עכשיו כבר
יש. הלו חבר'ה,
אחד אחד אמרתי!
אפרוח ורוד
בגן החשמל,
שישו ושמחו,
הוא כבר לא
מובטל. |
|
