|
אהוד רטנר - במירוץ נצחי אחרי הרעיונות, ההגות,
היצירתיות והכיף בכלל.
"אה, סוף סוף קצת שקט", חשבה לעצמה הספרנית. היא לקחה את כוס
הקפה שלה, והרימה אותה לשפתיה, לוגמת בנחת. כתם חום, מכוער,
נחשף מתחת לכוס, במקום שבו הייתה מונחת על השולחן. היא פתחה את
שקית החטיפים שלה, והחלה ללעוס, נהנית מרעשי הפצפוץ.
|
היום היה מלא שמש, עם עננים בשמיים, ורוח נעימה העבירה צמרמורת
בגבי. ידעתי כי אוכל לעשות היום הכל - אחרי הכל, אני בחופש,
ולא התכוונתי להגביל את עצמי.
אין ספק כי היה זה יום יפה.
|
"אני לא עובדת בשביל כסף, אני עובדת בשביל שקלים", היא אמרה לי
כבר בשיחתי הראשונה עימה. היא הייתה הבייביסיטר המשונה ביותר
שהכרתי, ועם זאת, הטובה ביותר. לא היה מי שיכל לה - הילדים
תמיד רצו שהיא תישאר עוד ועוד.
|
עיניו נדדו במטבח, מנסות לבצע פוקוס על נקודה ברורה, אבל
הייאוש היה חזק ממנו. מבטו התערפל, ואם בובת החתול שעל המקרר
הייתה קמה לחיים, היה נראה לה כאילו הוא בוהה באובייקט לא
ברור, אשר קיומו מוטל בספק.
|
לפתע הרגיש שוב את הסדין והשמיכה.
הוא עדיין במיטה.
אנטון הבין כי נסיונותיו לחזור לחלומו תמו, לפחות ליום זה.
באנחה חרישית הוא קם והתארגן לעוד יום עבודה משעמם ומתיש.
|
"רטנר, לך תתגלצח ותשים כומתה. יש לך ב-16:30 משפט אצל המג"ד".
לא טרחתי לתקן את המפקד בשם המשפחה שלי. הבטתי בשעון. 16:01.
את הכומתה מצאתי בזריזות, את ערכת הגלצ"ח הוצאתי מהארונית.
|
בבוקר של יום אחד, בסופו של הקיץ, מצאתי בגינה קקטוס של
אבוקדואים.
לא, אני לא מתבלבל. הוא היה קוצני וירוק וגדול - בערך בגובה
מטר. והיו לו בקצה כמה אבוקדואים תלויים. לא הרבה. אולי שלושה
או ארבעה.
|
"The road to hell is paved with good intentions", my granny
always said. She was Karma, my mum was Karma, and now it's
my turn. I always try my best to be nice and kind but some
people just take it the wrong way.
|
I attempted to give her a quick kiss on the forehead but she
was already turning away from me. I was left with the soup
in the kitchen to boil; the pot with some extra garlic, and
myself with my own dark thoughts.
|
There were about 20 of them, all with dark, slim fit suits.
The bi-annual meeting of United Kingdom's top hitmen started
as a way for the top-of-the-top to socialize safely, and
despite their secretive work, they were eager to talk.
|
סטניסלב היה הנהג של בוריס. זה לא באמת משנה מי הגיע קודם
לגדוד, אבל העיקר הוא שסטניסלב נהג ובוריס ירה. זאת אומרת,
בעיקר ירה צעקות, כי ההקצאות לכדורים חיים היו נמוכות והנחיות
הפתיחה באש היו מחמירות. במקרה הטוב ירו אלפ"ה.
|
מוכר עומד ליד דוכן ירקות בשוק. פניו אדומות מחומו של יום
וממאמץ רב; חזהו השעיר מתנפח כשהוא שואף אוויר לריאותיו
הגדולות (אך השחורות מרוב סיגריות), וצועק: "רק היום! רק היום!
בעל הבית השתגע! מחירים מטורפים!"
|
ברווז קם, באלגנטיות יוצאת דופן הוא דילג, ובמהירות מדהימה הוא
קפץ מהחלון, ידיו פרושות לצדדים. משום מה הוא בחר בחלון.
מוזר, ואני חשבתי שברווזים לא יודעים לעוף.
|
הוא מעולם לא ענה לשיחות ממספרים לא מזוהים. סוג של פרנויה,
סביר להניח. סיבה אחרת הייתה הקרינה. היה בו פחד שכזה; אומנם
לא הוכח כי נגרם נזק מוחי משימוש בסלולריים, אבל הוא לא רצה
לקחת את הסיכון. למכריו נהג להסביר: "אני לא רוצה לחלום שאני
תפוז כל החיים שלי".
|
"זמן זה כסף", הוא נהג לומר. הוא דיבר מעט, וכשדיבר, נהג לומר
דבריו בפשטות ובקימוץ מילים. אימי הסבירה לי תמיד שאבא מתעייף
מיומו הקשה בעבודה, ולכן מיד לאחר ארוחת הערב היה עולה לחדר
השינה ונרדם.
|
ניסיתי להבין מדוע התעוררתי, ואז - לאור מנורת החירום הכתומה -
ראיתי את הדמות שניצבה בדלת. זיהיתי אותו מיד. היה זה המוות.
יצאתי ממיטתי ונעמדתי מולו.
הסתכלתי למוות בעיניים והוא מצמץ
|
חואן יושב ומחכה; מחכה שהגאולה כבר תבוא. זאת לא הפעם הראשונה
שהוא יושב ומחכה; ההמתנה הארוכה - כארבע שנים - כבר מאחוריו.
ובדיוק כמו אז, הוא יושב על הכורסה בסלון, בוהה בתקרה ומחכה.
|
היום היה מלא שמש, עם עננים בשמיים, ורוח נעימה העבירה צמרמורת
בגבי. ידעתי כי אוכל לעשות היום הכל - אחרי הכל, אני בחופש,
ולא התכוונתי להגביל את עצמי.
אין ספק כי היה זה יום יפה.
|
הבטתי בשקיעה, בזוג שעבר עם עגלה ותינוק, ובכלב-רחוב קטן שנבח
לעברם. הכל נראה שליו כל-כך: באמת ובתמים לא מצאתי סיבות
למלחמה מכל סוג שהוא. הכלב התקרב לעבר הזוג ונבח בפראות הולכת
וגוברת. הגבר נופף לעברו בידו, מנסה לגרש אותו, מה שעודד את
הכלב לנבוח עוד ועוד.
|
אדם אחד היה כותב. לא משורר, או סופר, או הוגה דעות - פשוט אחד
שכתב. גם מפורסם לא היה: מעטים היו אלו שהכירו אותו, ועוד פחות
ראו את שכתב. למה כתב? איש אינו יודע.
|
אז נחתתי באיחור של שעה במינכן, ניחא. ממילא זה רק קונקשן.
הבעיה היא שכעת אני חייב לעבור בשערי ביקורת הגבולות, ואז
להמתין למזוודה, והשעון מתקתק; הזמן לטיסה הבאה קרב ובא. למרות
שהשער של הטיסה הבאה נמצא קרוב אליי, אני מוכרח לצאת מהטרמינל
כאילו הגעתי לביקור בא
|
'קליק קליק', האגודל שלו על הלחצן שבראש העט. מבטו נודד שוב
לשעון, והמחוגים קפאו על מקומם. וכעת, השעון לא מוכן לזוז. גם
האייפון קפא, וזה קצת מטריד.
|
כל הצלחת הייתה מרוחה בריבה - אדומה ודביקה; אבל העיקר היה
שהמטרה הושגה: זבוב אחד נלכד בריבה.
התיישבתי בנינוחות על האדמה הקשה והתבוננתי בו. זבובים, חרקים,
זחלים, עקרבים - אלה ריתקו אותי מאז הייתי בכיתה ב'.
|
סיפור בדיוני - שעצוב עד כמה הוא יכול להיות אמיתי...
מתעסק בהווי של ערבי-ישראלי מוגבל ונכה, שיום אחד נתקל באירוע
שישנה את חייו לחלוטין.
|
הוא נכנס למשרדי, גבוה, נאה ומסתורי. חיוורונו השתקף מבעד
לשמשת החלון, הנר הקטן שהאיר את החדר תעתע בצלליתו הכחושה. הוא
התיישב מולי, מחייך, וחושף תוך כדי כך את שיניו הארוכות,
השונות במקצת.
"איך עליי לפנות אליך? כבוד הרוזן?" שאלתי.
"הרוזן דרקולה", הוא צחק
|
האחד, הדומיננטי, תמיד הוביל. השני כמעט תמיד נמצא יחד עם
הראשון, פרט ללילות, אז היה נעלם. גם במקומות חשוכים הוא היה
נסתר. השלישי הכיר הכי טוב את הראשון, אך מהשני כמעט והתעלם.
|
בהתחלה בא הראש
אחר כך הידיים
|
Sanity engulfs me, being with you
|
I saw a flock of birds
Flying to the East
|
כל אחד נוצר מבן אדם אחר
ויצירה כזו, היא לא כמו לצייר.
המשבצות לא זהות,
היא שונה המחברת
|
הקוסם מארץ עוץ
היה עייף, ממש עפוץ
ועל פטרייה פינטז
וגם רצה חלב של עז.
|
הוא מתגנב לו לאט לליבי.
בהתחלה מופיעה רק צלליתו, בקטן,
אחר רק משתקפת בבואתו, באפלה.
כך הוא בא, בצורה חרישית
מנסה להפתיע אותי, בלי שארגיש.
|
מישהו פעם כתב,
כי החיים הם כמו מירוץ
|
אצן אופניים מדווש בכוח
מתאמץ לנוע, מתנשף ומזיע
במעלה הגבעה, נגד הרוח
כי בסוף, הוא יודע, הביתה יגיע.
|
אדם שמת
ראשו שמוט
עורפו מנוקב
על ידי כדור
שנורה לגב
ועשה חירור.
|
קפאין, ניקוטין ו-THC
הם מבחינתי השיא.
תחליפים זולים לריגושי החיים
מהווים חיקוי לתהליכים שבגופי.
רעב, צמא, קור וחום
תחושות הזויות מאתמול-שלשום
נותר לי רק לנסות לנשום
ולקוות שלא אפול באמצע היום.
|
אל ואלה נפגשים באפלה.
הוא היצר, היא התשוקה;
הוא החיבוק, היא הנשיקה.
כששניהם מתחברים נוצרת עוצמה
|
לבד עם כולם
בקצה העולם,
מרגיש מרוחק
כמו משהו מודחק.
|
בלילה שקט, דומם כמו המת
אם הקשבת
לרבבות של נרות,
לא שמעת
את לחישת הלהבות,
אלא רק זוג גחליליות.
|
שמאל, שמאל,
נמאס לי מהשכול
שמאל ימין שמאל
נמאס לי מהכל
|
כמו אדווה במים, בים הפרוש לפניך
תנועה כמעט לא מורגשת
מלטפת את פניך
והיא כמעט מתרגשת.
|
תן לזחל עלה, והרי זה בשבילו
עולם ומלואו.
תן לדרור את הזחל, והרי זה בשבילו
עולם ומלואו.
|
משטרת ישראל מודיעה בתדהמה
למדינה זו אין יסוד ותקומה.
אם תרצו, אין זו אגדה
אך למילים על דף נייר אין תהודה.
|
הקרנף על הגג, ישב לו לבד
והוא לא ידע לשיר, לנגן, או לצייר
וגם לא לרקוד, או לפסל.
|
לפעמים אבא שלי נורא כועס עליי, ורק אחר כך הוא מודה שהוא טעה
ואני צדקתי. ככה זה מבוגרים: קשה להם להודות בטעויות. בכלל,
אני המון פעמים מרגיש שאם רק היו נותנים לי לקבל את ההחלטות
החשובות, אז הכול היה מסתדר יותר טוב.
|
בן: "אבא, תגיד, כמה קילומטר זה יוצא 40 שנה? זה המון זמן."
אב: " לא יודע. אבל זה בטוח הרבה."
בן: "והיה לבני ישראל מפקד והכל?"
אב: "בטח, משה!"
|
על שפת הנהר ישבתי
וקצת חשבתי ..."
|
שכונת בקעה, ירושלים.
אוקטובר 2006
|
חתולים הם עצמאיים. כך גם מדינת ישראל.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
הנה אנשים
מגולגלים בתוך
נייר גילגול...
אההההההההה
ואי ואי ואי...
יק טיבטי, לא
מאמין כמה
סטלנים יש בארץ
הקודש!!! |
|
