|
כשביקשו מאפרת לכתוב על עצמה, היא ישבה וחשבה.
אף-פעם לא ביקשו ממנה לכתוב על עצמה. הרי אפילו
לצייר את עצמה כמו שצריך היא לא מסוגלת, אז לכתוב?!
רגשות נחיתות מסויימים, וביטחון עצמי ששואף לנקודת
הקיפאון של מים, מונעים ממנה מלעשות זאת.
נולדה ב-1985, מה שנותן לה את הזכות להתחבא מאחורי
התירוץ הנדוש של לחצי גיל ההתבגרות, למקרה שתמתח על
יצירותיה ביקורת רעה.
והרי רשימה חלקית של מיגרעותיה, או יתרונותיה, אם
תרצו:
גרה בתל-אביב, לא מזמן סיימה את תקופת הפריקיזם שלה
(אך למרות זאת היא עדיין נוהגת לפקוד את הקומה
השנייה, אך לא לזמן רב, אני מניחה), בעלת יצר הרס
עצמי מפותח ביותר, נוטה לדכאונות, נוטה למצבי רוח
קיצוניים, בעלת חוש הומור מעוות ביותר, צינית בצורה
מזוויעה, פירומנית, מעשנת אובססיבית, בעלת דמיון
מפותח ביותר וכוססת ציפורניים.
ודמי שניגר מפצעיי החדים,
מזכיר לי את אהבתי לחיים
|
אהבה חד-צדדית.
שפיות אי-זמנית
מבט אחרון,
פוסט דיכאון
|
אדישות שכזו, אופפת אותי.
סופרת ת'שניות, עד למותי.
מבט אחרון של תמימות מתוקה.
מבט אחרון, ודמעה ארוכה.
|
|
|
לאחת שבטח לא
מספיק
אינטיליגנטית
לאתר מסוג זה
אני שונא לאהוב
אותך ,כמו מכה
אפורה
ח.ב. |
|
