|
אני מאמינה בכל ליבי שהגעתי לעולם במטרה להסב אושר
ואור
אין בי ספק שיש בי הכוח לבצע זאת
בלב שלם אני יודעת
הדרך שלי היא הדרך
!
דדי שלי-
כלתה נשמתי אך אהבתי אליך לא נגמרת
חיי בלעדיך היו נראים אחרת
you are my best freind...
תודה+..תקראו, תהנו ותגיבו
הלילה הגיע, הירח טיפס במעלה ממלכתו שבשמים, והאיר את העולם.
השעון שעל ידו זע בקצב איטי, הוא נשם עמוקות כדי להרגיע
פעימותיו.
הוא פחד. פחד לאבד שליטה.
|
לאט לאט, וביראת כבוד מסוימת, סובבה את המפתח ולחצה על הידית
המוזהבת.
נשימה עמוקה, מבט אחרון אל השלט "כאן אני חיה" שהתנדנד קלות על
הדלת המאובקת, והיד הדוחפת את הפתח לעולמה, גילתה עולם חדש,
שונה, מנותק מכל החוץ שלו.
|
זו לא היא.
היא הלכה.
קמתי והתחלתי לרוץ.
רצתי ובכיתי, בכיתי ורצתי.
אך התחנה היתה ריקה.
|
התקווה שלי
היא הסם הכי חזק שיש
היא מחלה
שממנה לעולם לא אוכל להתאושש
|
בין כל הדמעות
שזולגות בלי כיוון
שומעת מילים
שנתנו בי אמון
|
מכבה את האור, רואה בחלון
כוכב אחד שזוהר
אולי זה אתה ששומר עליי
שומר..
|
להפנים שכל מה שהיה, היה טעות
ואין כאן אף אחד.
|
אין בי עוד חשק
לפחד שתיעלם, להיפגע כשתתעלם
לקוות שתשנה
אין בי כוח.
|
אם אהבה זו אז איך היא כואבת
הלב בוכה בלעדיך
ואיך זה שאני כבר לא חושבת
על כלום, מלבד עליך
|
לא אבכה בגללך
גם אם יהיה רע לי
לא אחסר אותך
גם כשתתרוקן
|
שכל הרע ייעלם מחיי
וכל הטוב פתאום יצוץ מולי
כי אני עושה כל כך הרבה
כל כך הרבה
שמגיע לי
|
אני בלעדיך מרגישה כ"כ ריקה
בוא אליי ותשאר, תוסיף אור לחיי
בוא אליי, אל תוותר, מחה את דמעותיי
|
קשה לי להתמודד
איתו, בלעדיך.
|
אף אחד לא חיפש אותי.
ולא מצא.
|
מוכרת לעצמי קלישאות
מחר יהיה יותר טוב
בורחת מטעויות
|
ושוב פעם טעיתי, ראיתי אותך
ושוב פעם רציתי להיות רק שלך
זה אני שבוכה את מרור האהבה
בכל לילה.
|
גם אם תחליטי לאהוב
אשנא אותך בכל כוחי
גם אם תחליטי לשנוא
אוהב אותך בתוך תוכי
|
אבל רוצה אותך הלילה
רוצה אותך בשבילי
שרק הלילה
תהיה רק שלי
|
כל ערב אליו התפללתי
שישיב אל חיי את האור.
|
וכל כאביי נרשמים
זורמים החוצה
ישר לדף
והזיכרון נובע מהעט שלי
|
הולכת בטל, לבד על שביל עפר
הולכת כמו צל, לא יודעת מה נשאר
צועדת לאט, מועדת על האבנים
אבודה בחושך, לא יודעת
|
והיו ימים שהחול בעיניים
עיוור את התקווה, תחזק את הכאב
אבל אני זעקתי, בדרכי שלי
איך זה שלא הבנת?
|
ואתה לי שיקרת, וכלום לא הזכרת
גם אחרי שנגמר
מדוע לא הסברת, הרי אתה ידעת
שאוהב אותך גם מחר.
|
ואיך אותך אהבתי, יותר מעצמי
ואיך לך נתתי לדבר במקומי
ואיך שוב טעיתי, ואת בי פגעת
ומי שניצחה פה עכשיו, זו שוב את...
ובידיו, את הנאחזת.
ובליבי - הדמעה.
|
יאוש מתבקש
מחלחל לי לנשמה
כאב איום
ששואב ממני את הכוח
|
אין קולות הלילה
אין פחדים, הכאבים אינם
והשאיפות שלנו
כבר לא מלאות בעשן.
|
בחוזקה בעורף.
מפיל אותי לאדמה
קוראת בקול
ואין תשובה
רק שתיקה
רק דממה.
|
האם תואיל לעזבני במנוחה?
לא להיות, לא להכאיב
|
מוחאת כפיים בקול רועש
מקווה לא לשמוע שוב את קולך
והאש מרצדת אל מול עיניי
עיוורות, לא ראו דבר בחיי
|
עיניי משוטטות על פני הרחוב
תרות אחר אהבתי
ליבי ממאן, מסרב להודות
שאתה נטשת אותי
|
כך אני אוהב אותך
שהולך בדרך עיוור לדרכי
לא רואה דבר מלבדך
|
מתקשרת אליך תמיד בחסום
רוצה לשמוע את קולך מתעצבן
אולי כשתרגיש את כאבי העצום
אולי כשתשמע את לבי מתרוקן.
|
כל שעיניי רואות כעת
מסך ערפל.
כל ששפתיי לוחשות בלאט
תפילה לחרש, לאל.
|
זו לא אני שצוחקת איתך
זו אני ששותקת בלעדיך
|
ברחובות אולי תזרח חמה
ותפול החומה
בלב המת מזמן.
|
וגם לא רוצה שמשהו ישאר
ממך.
וכואב לי בלב אבל קצת
פחות.
|
אך אף אחד ללב לא יכנס
אחרי שאתה משם יצאת.
|
וזיכרונות צפים, עולים
בי.
מכים בכאב, ברעד.
ובא לי לצרוח
ואין לי אומץ, רק פחד.
|
אבל אז זה חוזר, ההכרה באבדן
לא רוצה שתלך - לא רוצה אותך כאן.
|
העיניים מעורפלות וברורות
העובדות שהיו ואינן
הציפורים עם כנפיים שבורות
עדיין רודפות את הזמן
|
הכל רחוק ממני
מאז שהלכת רחוק
ואת הכאב בליבי
שום משפט שלך לא ימחוק
|
ללכת על המים
למרות שיש גלים
לגעת בשמיים
למרות שהם שחורים
|
מבעד לדמעות
תשמע את הנשימה
העמוקה, המשחררת שבאי היותך
|
ומראות האתמול חולפים מול פניך
מזכירים טעויות, מזכירים מריבות
עוד עיניים דומעות בשתיקה של החושך
עיניים דומעות, וכבויות.
|
מה תאמר, מה תחוש
בגרונך, בליבך, בידך
אם שמחה או אימה
אם עצבות ודממה
רק דממה וכאב,
רק דממה.
|
למה אלוהים לא נתן לי זמן
ולקח אותך הרחק מכאן
|
זה לא אתה שפוסע במעלה המדרגות
זה לא אתה שהשתעל מחוץ לדלת
|
אל הגשם שיורד אצלי בלב
לא באת.
|
כל מילה שלך
מציתה בי אש, שריפה בלב.
כל חיוך שלך
מוחק מליבי עוד טיפה קטנה של כאב.
|
חלום שלי יפה,
מה עוד אבקש
מלבד להיות שלך
אתה לי כל שיש.
|
את שרידי נפשי אכלתם בחדווה
ואת כאביי השלכתם בגאווה
|
מצטערת על הדמעות
שיורדות אולי גם אצלך
מצטערת,
איני שלך.
|
הצטערתי וצחקתי על עיניי שבוכות
מציאות שהיא חלום
בלהות.
|
חייכו אליי, כשעיניי להם כבות
ובעיני רוחי עולה דמותך.
|
מישהו זוכר מאיין התחלנו?
מישהו מבין על מה נלחמנו?
הכל רק מוסיף וגובר
ולא תם
|
וכשיבוא הבוקר לבדי אלך
עם כאב וצער, ונפשי כבידה.
בלעדייך, בלי נפשי האחת והיחידה
|
איפה אתה נתי, החי, הקיים!...
בתוך חור שחור באדמה
ואנשים חסרי לב לוקחים את האת
ומכסים אותך בדממה.
|
מצטערת
שאני מתחמקת
שאני לא מחבקת
שלא נחנקת
|
בין הרוחות והגשמים, הסערה הזו טובה
יש בה רעננות, ועננים של תקווה
|
אני צועקת
בוא אליי, למה עזבתני
שואלת את עצמי היכן טעיתי.
אני זועקת
מה נשאר, בדד כאן נותרתי
מצטערת שאותך בכלל ראיתי.
|
אל השקט, אל החורשה
אל הפחד בנטישה
בין הכוח לחיוורון
בין העשב שוכבים עכשיו לישון
|
הלוואי שהייתי מושכת אליי מישהו
הלוואי שהיה בי משהו מתוק
|
מפחדת שאולי אשתגע
יותר משהספקתי להיות,
ולא תהיה פה ללטף ולהרגיעני.
|
וכשהלכתי אל הקור,ידעת שאחזור
וארוץ ישר אל בין זרועותיך
וכשבכית, בדמעות שמעתי את הקולות
שאמרו לי לשוב אליך, אליך
|
אולי באמת נעלמתי
לכולם, לך לעצמי
ואם תביט בתוך עיני תוכל לראות
גם אני כבר שכחתי מי אני
|
פתאום כ"כ שקט
ללא המילים שאמרת
מנסה לקום מהחלום
אך אתה עדיין לא חזרת
|
ואתה שוב בורח, מפחד מליבה הסגור
אותך היא אוהבת, אולי זה לך לא ברור
וגם אם תשאל, לעולם היא לא תגלה
כי בליבה יש חור שלא תצליח למלא
|
הכאב שהזין עוד מאז את שירי
עודנו זוחל בתוך עורקיי
ומכה עמוק, ממיס את חיי
אייכה?
|
ובבוקר שוב קמתי
עם תחושה של געגוע
ולמרות הכל הבלגתי ושתקתי
|
אבא, תאיר דרכי
לא מוצאת את האור
כל הטעויות עשיתי, נהרות בכיתי
ואי אפשר לחזור
|
מתגעגע לחיוך שבשפתייך
ובלעדיי הוא כבר לא שם
|
האהבה האי דבר אכזר
בפעם השניה, רצחה אותי בדם קר.
|
בצרה, אקרא אליך
קרן תקווה
ואבקש עזרה, אבקש עזרה והצלה
|
תן בי האמונה והזיכרון
שהאהבה היא, היא הדרך
שרק באהבה ובטוב נאיר את העולם
ואת עצמנו
|
אל תשכח שצעקתי כך
לא, אל תשכח
איך בכית מבין מילותיי
ורציתי להיות בין ידיי
|
לא יודעת מה חשבתי.
אני עדיין מעבירה במוחי את הדקות האלה שהיינו ביחד, את השניות
שהרגשתי את הטעם הטוב של האהבה.
אך מיד לאחר מכן חולף הטעם הטוב, והופך לטעם מר.
טעם של עצב, של פחד, של רתיעה.
|
אם אתה חושב ללכת, לעזוב, תחליט את זה. ותעזוב.
אל תמשוך אותנו על חוט של "אני לא יודע, אני כל כך רוצה אותך,
אבל קשה לי...", וכשאתה כבר עוזב, אל תתקשר כל יומיים לספר כמה
אתה מתגעגע.
עזבת, אז עזבת.
|
אין חשק לקום בבוקר, רעב תמידי בלי חשק לאכול כלום, אנחות יאוש
שנפלטות בלי משים, וגם כשצוחקים זה מרגיש מזוייף, כאילו משהו
בפנים מת.
|
היא רצתה לבכות, הכי חזק שיכול להיות.
היא רצתה לצעוק, הכי רחוק שיכלה לחלום.
היא רצתה לברוח, הכי רצתה מכל דבר אחר.
רצתה לשכוח, את הכאב העצום שלה בלב.
|
והדבר שהכי בא לי לעשות עכשיו, מלבד לראותך
זה לבכות.
|
|
|
איזה מסכנות כל
אלה שקוראים להן
שלי ועוד לא
ביקרו פה. זה
עלול ליצור
מצבים מביכים. |
|
