[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אפרת יפרח
העינים אומרות הכל

ICQ 348385489 348385489  f.e

אל היצירות בבמה האהובות על אפרת יפרחאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי אפרת יפרחאל היוצרים המעריכים את אפרת יפרח
אני מאמינה בכל ליבי שהגעתי לעולם במטרה להסב אושר
ואור
אין בי ספק שיש בי הכוח לבצע זאת
בלב שלם אני יודעת
הדרך שלי היא הדרך
!

דדי שלי-
כלתה נשמתי אך אהבתי אליך לא נגמרת
חיי בלעדיך היו נראים אחרת
you are my best freind...


תודה+
..תקראו, תהנו ותגיבו




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אהבה נכזבת
הלילה הגיע, הירח טיפס במעלה ממלכתו שבשמים, והאיר את העולם.
השעון שעל ידו זע בקצב איטי, הוא נשם עמוקות כדי להרגיע
פעימותיו.
הוא פחד. פחד לאבד שליטה.

לאט לאט, וביראת כבוד מסוימת, סובבה את המפתח ולחצה על הידית
המוזהבת.
נשימה עמוקה, מבט אחרון אל השלט "כאן אני חיה" שהתנדנד קלות על
הדלת המאובקת, והיד הדוחפת את הפתח לעולמה, גילתה עולם חדש,
שונה, מנותק מכל החוץ שלו.

מכתב
זו לא היא.
היא הלכה.
קמתי והתחלתי לרוץ.
רצתי ובכיתי, בכיתי ורצתי.
אך התחנה היתה ריקה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
בדידות
התקווה שלי
היא הסם הכי חזק שיש
היא מחלה
שממנה לעולם לא אוכל להתאושש

אכזבה
בין כל הדמעות
שזולגות בלי כיוון
שומעת מילים
שנתנו בי אמון

מכבה את האור, רואה בחלון
כוכב אחד שזוהר
אולי זה אתה ששומר עליי
שומר..

ייסורים
להפנים שכל מה שהיה, היה טעות

ואין כאן אף אחד.

מצב
אין בי עוד חשק
לפחד שתיעלם, להיפגע כשתתעלם
לקוות שתשנה
אין בי כוח.

אהבה
אם אהבה זו אז איך היא כואבת
הלב בוכה בלעדיך
ואיך זה שאני כבר לא חושבת
על כלום, מלבד עליך

תחושתי
לא אבכה בגללך
גם אם יהיה רע לי
לא אחסר אותך
גם כשתתרוקן

אלוהים
שכל הרע ייעלם מחיי
וכל הטוב פתאום יצוץ מולי
כי אני עושה כל כך הרבה
כל כך הרבה
שמגיע לי

בדידות
אני בלעדיך מרגישה כ"כ ריקה
בוא אליי ותשאר, תוסיף אור לחיי
בוא אליי, אל תוותר, מחה את דמעותיי

גורל
קשה לי להתמודד
איתו, בלעדיך.

עצב
אף אחד לא חיפש אותי.
ולא מצא.

תחושתי
מוכרת לעצמי קלישאות
מחר יהיה יותר טוב
בורחת מטעויות

אכזבה
ושוב פעם טעיתי, ראיתי אותך
ושוב פעם רציתי להיות רק שלך
זה אני שבוכה את מרור האהבה
בכל לילה.

כעס
גם אם תחליטי לאהוב
אשנא אותך בכל כוחי
גם אם תחליטי לשנוא
אוהב אותך בתוך תוכי

אהבה
אבל רוצה אותך הלילה
רוצה אותך בשבילי
שרק הלילה
תהיה רק שלי

כל ערב אליו התפללתי
שישיב אל חיי את האור.

אמונה
וכל כאביי נרשמים
זורמים החוצה
ישר לדף
והזיכרון נובע מהעט שלי

הרהור
הולכת בטל, לבד על שביל עפר
הולכת כמו צל, לא יודעת מה נשאר
צועדת לאט, מועדת על האבנים
אבודה בחושך, לא יודעת

אכזבה
והיו ימים שהחול בעיניים
עיוור את התקווה, תחזק את הכאב
אבל אני זעקתי, בדרכי שלי
איך זה שלא הבנת?

אכזבה
ואתה לי שיקרת, וכלום לא הזכרת
גם אחרי שנגמר
מדוע לא הסברת, הרי אתה ידעת
שאוהב אותך גם מחר.

אכזבה
ואיך אותך אהבתי, יותר מעצמי
ואיך לך נתתי לדבר במקומי
ואיך שוב טעיתי, ואת בי פגעת
ומי שניצחה פה עכשיו, זו שוב את...
ובידיו, את הנאחזת.
ובליבי - הדמעה.

תחושתי
יאוש מתבקש
מחלחל לי לנשמה
כאב איום
ששואב ממני את הכוח

תחושתי
אין קולות הלילה
אין פחדים, הכאבים אינם
והשאיפות שלנו
כבר לא מלאות בעשן.

בדידות
בחוזקה בעורף.
מפיל אותי לאדמה
קוראת בקול
ואין תשובה
רק שתיקה
רק דממה.

תחושתי
האם תואיל לעזבני במנוחה?
לא להיות, לא להכאיב

עצב
מוחאת כפיים בקול רועש
מקווה לא לשמוע שוב את קולך
והאש מרצדת אל מול עיניי
עיוורות, לא ראו דבר בחיי

געגוע
עיניי משוטטות על פני הרחוב
תרות אחר אהבתי
ליבי ממאן, מסרב להודות
שאתה נטשת אותי

אהבה
כך אני אוהב אותך
שהולך בדרך עיוור לדרכי
לא רואה דבר מלבדך

ייסורים
מתקשרת אליך תמיד בחסום
רוצה לשמוע את קולך מתעצבן
אולי כשתרגיש את כאבי העצום
אולי כשתשמע את לבי מתרוקן.

ייסורים
כל שעיניי רואות כעת
מסך ערפל.
כל ששפתיי לוחשות בלאט
תפילה לחרש, לאל.

געגוע
זו לא אני שצוחקת איתך
זו אני ששותקת בלעדיך

ברחובות אולי תזרח חמה
ותפול החומה
בלב המת מזמן.

היפרדות
וגם לא רוצה שמשהו ישאר
ממך.
וכואב לי בלב אבל קצת
פחות.

אך אף אחד ללב לא יכנס
אחרי שאתה משם יצאת.

בדידות
וזיכרונות צפים, עולים
בי.
מכים בכאב, ברעד.
ובא לי לצרוח
ואין לי אומץ, רק פחד.

ייסורים
אבל אז זה חוזר, ההכרה באבדן
לא רוצה שתלך - לא רוצה אותך כאן.

עצב
העיניים מעורפלות וברורות
העובדות שהיו ואינן
הציפורים עם כנפיים שבורות
עדיין רודפות את הזמן

בדידות
הכל רחוק ממני
מאז שהלכת רחוק
ואת הכאב בליבי
שום משפט שלך לא ימחוק

ללכת על המים
למרות שיש גלים
לגעת בשמיים
למרות שהם שחורים

כעס
מבעד לדמעות
תשמע את הנשימה
העמוקה, המשחררת שבאי היותך

עצב
ומראות האתמול חולפים מול פניך
מזכירים טעויות, מזכירים מריבות
עוד עיניים דומעות בשתיקה של החושך
עיניים דומעות, וכבויות.

הרהור
מה תאמר, מה תחוש
בגרונך, בליבך, בידך
אם שמחה או אימה
אם עצבות ודממה
רק דממה וכאב,
רק דממה.

שכול
למה אלוהים לא נתן לי זמן
ולקח אותך הרחק מכאן

כמיהה
זה לא אתה שפוסע במעלה המדרגות
זה לא אתה שהשתעל מחוץ לדלת

געגוע
אל הגשם שיורד אצלי בלב
לא באת.

אהבה
כל מילה שלך
מציתה בי אש, שריפה בלב.
כל חיוך שלך
מוחק מליבי עוד טיפה קטנה של כאב.

אהבה
חלום שלי יפה,
מה עוד אבקש
מלבד להיות שלך
אתה לי כל שיש.

את שרידי נפשי אכלתם בחדווה
ואת כאביי השלכתם בגאווה

וידוי
מצטערת על הדמעות
שיורדות אולי גם אצלך
מצטערת,
איני שלך.

אהבה
הצטערתי וצחקתי על עיניי שבוכות
מציאות שהיא חלום
בלהות.

עצב
חייכו אליי, כשעיניי להם כבות
ובעיני רוחי עולה דמותך.

כאב
מישהו זוכר מאיין התחלנו?
מישהו מבין על מה נלחמנו?
הכל רק מוסיף וגובר
ולא תם

אכזבה
וכשיבוא הבוקר לבדי אלך
עם כאב וצער, ונפשי כבידה.
בלעדייך, בלי נפשי האחת והיחידה

שכול
איפה אתה נתי, החי, הקיים!...
בתוך חור שחור באדמה
ואנשים חסרי לב לוקחים את האת
ומכסים אותך בדממה.

כעס
מצטערת
שאני מתחמקת
שאני לא מחבקת
שלא נחנקת

תחושתי
בין הרוחות והגשמים, הסערה הזו טובה
יש בה רעננות, ועננים של תקווה

אני צועקת
בוא אליי, למה עזבתני
שואלת את עצמי היכן טעיתי.
אני זועקת
מה נשאר, בדד כאן נותרתי
מצטערת שאותך בכלל ראיתי.

זכרונות
אל השקט, אל החורשה
אל הפחד בנטישה
בין הכוח לחיוורון
בין העשב שוכבים עכשיו לישון

הלוואי שהייתי מושכת אליי מישהו
הלוואי שהיה בי משהו מתוק

ייסורים
מפחדת שאולי אשתגע
יותר משהספקתי להיות,
ולא תהיה פה ללטף ולהרגיעני.

אהבה
וכשהלכתי אל הקור,ידעת שאחזור
וארוץ ישר אל בין זרועותיך
וכשבכית, בדמעות שמעתי את הקולות
שאמרו לי לשוב אליך, אליך

תחושתי
אולי באמת נעלמתי
לכולם, לך לעצמי
ואם תביט בתוך עיני תוכל לראות
גם אני כבר שכחתי מי אני

פתאום כ"כ שקט
ללא המילים שאמרת
מנסה לקום מהחלום
אך אתה עדיין לא חזרת

בדידות
ואתה שוב בורח, מפחד מליבה הסגור
אותך היא אוהבת, אולי זה לך לא ברור
וגם אם תשאל, לעולם היא לא תגלה
כי בליבה יש חור שלא תצליח למלא

אכזבה
הכאב שהזין עוד מאז את שירי
עודנו זוחל בתוך עורקיי
ומכה עמוק, ממיס את חיי
אייכה?

ובבוקר שוב קמתי
עם תחושה של געגוע
ולמרות הכל הבלגתי ושתקתי

אבא, תאיר דרכי
לא מוצאת את האור
כל הטעויות עשיתי, נהרות בכיתי
ואי אפשר לחזור

געגוע
מתגעגע לחיוך שבשפתייך
ובלעדיי הוא כבר לא שם

עצב
האהבה האי דבר אכזר
בפעם השניה, רצחה אותי בדם קר.

אמונה
בצרה, אקרא אליך
קרן תקווה
ואבקש עזרה, אבקש עזרה והצלה

אמונה
תן בי האמונה והזיכרון
שהאהבה היא, היא הדרך
שרק באהבה ובטוב נאיר את העולם
ואת עצמנו

כמיהה
אל תשכח שצעקתי כך
לא, אל תשכח
איך בכית מבין מילותיי
ורציתי להיות בין ידיי


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
כמיהה
לא יודעת מה חשבתי.
אני עדיין מעבירה במוחי את הדקות האלה שהיינו ביחד, את השניות
שהרגשתי את הטעם הטוב של האהבה.
אך מיד לאחר מכן חולף הטעם הטוב, והופך לטעם מר.
טעם של עצב, של פחד, של רתיעה.

ביקורתי
אם אתה חושב ללכת, לעזוב, תחליט את זה. ותעזוב.
אל תמשוך אותנו על חוט של "אני לא יודע, אני כל כך רוצה אותך,
אבל קשה לי...", וכשאתה כבר עוזב, אל תתקשר כל יומיים לספר כמה
אתה מתגעגע.
עזבת, אז עזבת.

אין חשק לקום בבוקר, רעב תמידי בלי חשק לאכול כלום, אנחות יאוש
שנפלטות בלי משים, וגם כשצוחקים זה מרגיש מזוייף, כאילו משהו
בפנים מת.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אהבה נכזבת
היא רצתה לבכות, הכי חזק שיכול להיות.
היא רצתה לצעוק, הכי רחוק שיכלה לחלום.
היא רצתה לברוח, הכי רצתה מכל דבר אחר.
רצתה לשכוח, את הכאב העצום שלה בלב.

והדבר שהכי בא לי לעשות עכשיו, מלבד לראותך
זה לבכות.




אני מזיין, משמע
אני זיין.



אחת. חרמנית.


תרומה לבמה





יוצר מס' 58901. בבמה מאז 12/2/06 10:31

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאפרת יפרח
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה