יש לה הרבה חברות,
אך בפנים היא בודדה.
יש לה הרבה כסף,
אך הוא לא יכול לקנות את שמחתה.
יש לה משפחה,
אך היא לא מרגישה שייכת.
הזמן רץ מהר מידי,
והיא מעדיפה ללכת.
יש לה הרבה חופש,
אך היא מרגישה כבולה.
בשבילה כאב
זה יותר ממילה.

יש לה הכל...
ובעצם,
אין לה כלום.

אתה אלוהים איפה אתה? אתה למעלה בשמיים? ישן בעולמך? בגן עדן? תתעורר מושיע! ותושיע אותנו!! בבקשה תתעורר! ותציל אותנו... מן המציאות.

לא סתם לא סתם עמדתי כך, כשרגליי צמודות זו לזו, ידי חובקות את גופי, וראשי מושפל כלפי הקרקע. לא יכולתי לראות אותו, מרצד על המסך הענק, שהיה תלוי מעל כיכר רבין. להיסתכל עליו, ולדעת שאיתו הלכה התקווה לשלום.