[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אפרת שמש
עיבוד דיגיטאלי עומרי קורש

 
~כי אני מיוחדת~


אל היוצרים המעריכים את אפרת שמש
מחר, אני אהיה כה רחוקה
אל תחפשו אותי
מי שידע למחול -
ימחל לי על אהבתי,
הזמן ישקיט הכל
אני הולכת לדרכי.
זה שאהב אותי ישוב לשדותיכם -
מן המדבר.
והוא יבין - אני חייתי ביניכם
כמו צמח בר.

אני רוצה לפקוח את עיני
לצמוח לאיטי.
הרביתי לחלום
החלומות טרפו אותי,
רציתי לנחם -
אבל מרדה בי תשוקתי.
היה מיקסם ילדות, היתה גם סערה
בזרועותי.
אני יודעת שהדליקה אש זרה
את לילותי.

היו, היו ערבי געגועים
היו ימים טרופים.
היה כאב חבוי
ורגעים מכושפים.
אני אזכור מבט
מגע ידיים בכתפי.
אני אהיה לצל חולף בשדותיכם
לסוד נסתר.
היו שלום, אני חייתי ביניכם
כמו צמח בר.

חווה אלברשטיין



נעים מאוד, אפרת שמש- שם במה.
ילידת 1986
כותבת מגיל 9 בערך
מעלה לבמה משנת 2004.
אם תשאלו אותי, יש פה יצירות שאני לא מבינה מה
לעזאזל עבר לי בראש כשכתבתי אותן, כאלה שאני מאוד
אוהבת
וגם כאלה שפשוט עבר זמנן.
אם אני רוצה לחשוב על עצמי כמו על יין אדום וטוב
שרק הולך ומשתבח עם השנים- אז מזל שיש את האופצייה
"מיין לפי זמן הופעה בבמה".
מיינו ותהנו :)




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
זה היה באחד מימי הקיץ השגורים כל כך בפי, מהבית לבסיס, מהבסיס
בחזרה בתוך מדים ירוקים ומעט משופשפים.

סוריאליזם
הוא לקח אותי אל הכפר. הכפר שלו, אליו תמיד רציתי להגיע. הוא
הראה לי את הבתים, העצים, הפטריות. הבתים זזו, העצים עמדו,
הפטריות דיברו. הן מלמלו משפטים שלא הבנתי, בקול רך אך החלטי.

ממלמלת מספר מילים, מגלה חיוך קטנטן בזווית פיה, מקבלת בבטחון
רב את הסיגריה המוצעת לה ומבקשת "אש". מתרוממת בחזרה אל
הטריטוריה שכבשה לעצמה מתחילת היום ברחוב הידוע לשמצה ומכאן
והלאה נמשך לילה עד שיגיע הלקוח הפוטנציאלי.

פארודיה
סיגי יש לה כוחות מיוחדים. היא נמצאת בעולם איזה מאה שנה, ולא
קורה לה כלום. להפך, היא רק משתבחת עם הזמן. אנשים "מפסיקים
לנשום", אנשים מתים, וסיגי תמיד פה. יום אחד גם אני הכרתי את
סיגי, מאז, חיי השתנו...

זכרונות
ופעם אחת, בדישדושיי במגירה
מצאתי ספר ובתוכו הקדשה
"כל פעימת לבי היא בשבילך במתנה
אלוהים הביא לי אותך בהפתעה,
אם היו לי שלוש משאלות-
את היית הראשונה".
ואז הצטערתי, כי זה היה ממש בהתחלה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
זיכרון שלא ירפה
אני זוכרת בעל פה.
בחדר החשוך ועמוס הרגשות,
אלה אנחנו שמתחממים מתחת לשמיכות.

אבל אני בתוכי שוב ידעתי
שהסיבה לעיניי היבשות -
היא שבכיתי יותר מדי,
ונגמרו לי כל הדמעות.

תחושתי
אני רוצה לכתוב עליך,
ולא יכולה,
מנסה,
ושוב מנסה.

ארספואטיקה
בלי
יותר
מדי
חוקים

הרהור
שצף, רצף, של רגש מליל אמש
כמוך - לא נותן לי מנוחה
לנסות להבין מה בתוכי קורה,
קורא לי, כשאני איתך.

ביקורת
Don't call me cookie,
Cause I'm not her.

וידוי
ואתה מביט בי,
וכל כך קרוב-
רחוק
קרוב
רחוק
קרוב
אל החלום

אהבה
אם רק היו אומרים לי -
שאשכח אותך כה מהר,
אולי לא הייתי בוכה.

תחושתי
אחרי הפרידה, אני עדיין זו שמכירה אותך טוב מכולם
אני יודעת מי אתה, זאב, לבדך ומי מול העולם.

יחסים
אתה חוזר אליי הפעם
בלי זהות,
שואל שאלות
של לחיות או למות

וידוי
אני רק אוהבת להסתכל עליך
מסתכל עליי ומתחנן אליי כמצטער

געגוע
אני רוצה לדעת את געגועיך אליי
רוצה לחשוב שכואב לך גם
שכאבך יהיו ככאביי
שלא יהיה להם קץ לעולם.

ואחר כך אבין שקשה לי לקבל אותך בכל מצב,
כמו שאתה יודע לקבל אותי...
אבל זה לא אומר שאני לא אוהבת,
ואולי אני אוהבת רק בגלל זה,
ולאהוב אותך זה לא קל
לאהוב אותך זה אפילו קשה.

פיוט
דמעותיי נחלקות לקרובים לי מכל
בכאב, בשעת הרהורים ופליאה
על עולם כה אכזר, על עולם כה מושלם
בו מצאת אותי, בו מצאתי אותך.

ייסורים
והוא מתלהט, כואב, מנסה להיראות רגוע,
כשאת מבטך מן המסך מסיטה באנינות, במין זעזוע.
כי אמא את החברה הכי טובה,
אבל אותי את בעצם לא מכירה...

געגוע
מנסה לשמר כל זיכרון שנשאר,
ריח גופך במיטה על הכר.

וידוי
היום, אהובי, הבלתי נצחי,
חטאתי במחשבותיי;
חשבתי איך אני מחזירה לך את חפצייך
ואיך אתה משיב את חפציי

היום, אהובי, הבלתי נצחי,
חטאתי במחשבותיי;
חשבתי איך אני מחזירה לך את חפצייך
ואיך אתה משיב את חפציי

כמיהה
גם אני רוצה-
קלילה וגפרורית להיות,
עם ארוחת צהריים של שקית עוגיות.

לפעמים אני כל כך מפחדת
מהכח הזה.
הכח הזה שישנו אצל שנינו
ורק כאילו ממתין מעבר לפינה
להשתלט על אחד מאיתנו.

גורל
על מה נותר לו, לזקן,
לחשוב בשעה שכזאת?
כשהוא יושב בחיתוליו במיטה,
תלוי באחר, תלוי בשעות.

ואומרים יש דברים
שככה סתם,
לא תבין לעולם,
עד שעל בשרך תחווה אותם.

עדשות לאסטגמטיים
שכבת מייק אפ
לבוש מרתק
והרבה עפרון שחור בעיניים

געגוע
נאבדת לי בין זקן ארוך
המטשטש שפתיים אדומות
בין מבט עייף
המאפיל ומכבה עיניים נוצצות.

מאמין לי?
שכשאני אומרת את אותו "הכל בסדר" מאוכזב,
אני באמת מתכוונת לכך מהצד השני של הקו?

גורל
לצדו של מעיין זך
שקרקעיתו אינה נראית
צללנו שנינו, לבושים,
לתוך עומק של אמת

תחושתי
בצבעי שקיעתו של הקיץ הזה,
אתה נוסע בלי להביט לאחור.
חום, אדום וורוד כהה
מוציאים לי את הלב מהמקום.

געגוע
נפשי הייתה רנה, יוצאת במחול
מורה לגוף למחול לך על הכל
היית לרגע קט מינחם
שלא הקדמת כן, עם שחר השכם

אכזבה
ואולי לעולם
לא ארשה לעצמי, שוב
להתאהב כמו שיכולתי, פעם
כשעוד הייתי תמימה,
שבויה בקסמה של אהבה.

יחסים
אמרת שמעולם לא הייתה לך
פרידה מתוקה
כמו זו.
ואני אומרת - הלוואי.

כמיהה
קח אותי עכשיו!
אחוז בי חזק...
הצמידני אל חיקך...

הלל
אני אוהבת...
את הגשם.
אני אוהבת להסתכל עליו
ולהרגיש אותו
כשאני מושיטה את ידי מהחלון
ואוגרת טיפות גדולות לתוכה,
כאילו הייתה קערה.

גיהנום
האיש ההוא כשרף מן הגיהינום
שילח בי את פיו הלוהט
רצח, אנס, בגד ובעל
נפש, תמימות, אמון ואמת.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הוא ואני
הילד שלי רוצה ילד

הרהור
כי כשאני לא איתך,
אז פתאום -
כל עצב
נראה הרבה יותר עצוב
כל שמחה
נראית הרבה יותר גדולה
כל סיגריה
נראית הרבה יותר דחופה
כל דבר
עושה אותי בוכה.


לרשימת יצירות הצילום החדשות
אל היצירה
צילום 40X30 ס"מ במקור
canon A80

שקיעה וזריחה
אל היצירה
צילום 30X40 ס"מ במקור
canon A80




אלוהים ברא אותי
אתאיסטית.



המאמינה.


תרומה לבמה





יוצר מס' 38340. בבמה מאז 27/7/04 2:43

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאפרת שמש
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה