"בואו, בואו, חיים יקרים, זמן מבוזבז, בואו, אבא,
אמא, ילדים, גננות, אופניים, עצים, שודדים וחנוונים,
בואו, ספרים, מכוניות משא, נמלי-ים, מלחמות, בחורות
שמנות ורזות, מנהלים, ניירות, מחלות ועייפות, בואו
כולכם, התאספו סביבי ואנאם לכם נאום: אורחים נכבדים,
קטון קטונתי".

(חנוך לוין, "חפץ").


השיר זה נכתב בידי מי שאינו מכיר אותי, אבל היטיב
לתאר. שלום אלף, תודה גדולה.
http://stage.co.il/Stories/255639

פעם קראו לי פה אפי ג'ה. עכשיו אני אני: אפרת
ג'רופי. ויש לי בלוג שקוראים לו "יאללה תנוחי".
מעניין שם יותר.

הבנאדם פנטזיה אוף איזה אושר. הנה הקיץ מתחיל ואני הכי אוהבת את הימים האלו, כבר מספיק חם ועדיין לא חופש גדול, מה שאומר שאין תיכוניסטים מחוצ'קנים על החוף, לא בהמונים לפחות. אני פורשת את הסדין הפרחוני שגזלתי מהארון של אמא, ומתמקמת בחתיכת החוף הנידחת שלי. מתפשטת, סיגריה, ספ

בטן "את בכלל לא מבינה בבאסים" צודק אלי - גבר כסוף שיער. ותיכף אבין.