|
ילידת 83.
כל מה שמעניין אותה זה כסף.
אני זוכר את היום שבו הוא סיפר לי על זה. עברתי בבית שלו, בדרך
לצופים, וכשהוא ירד למטה, הוא אמר לי לנשק לו את התחת כי התחת
שלו שווה מיליונים.
פישלר מעולם לא היה בחור שנון במיוחד.
|
לא כל כך ידעתי מה אנחנו הולכות לעשות. דמיינתי את עצמי, כמו
בסרט מצויר, מניפה את הפטיש מעל הראש שלי, והולמת בתיבה שוב
ושוב. גם בדמיון לא הצלחתי לדמיין את זה באמת עובד.
|
אלדד היה אלדד. מפזז לו בפאסון בוטח של קלילות ושליטה, כאילו
הוא מבקש להוכיח שגם בחופה שלו עצמו, קור הרוח והמזג הנח שלו
ינצחו. אולי אני קצת דפוקה, אבל רציתי שהוא יסדק קצת. רציתי
דמעה, גם אם רק אחת.
|
באותה קפיצה ראשונה, נשארתי לישון אצל בר. אכלתי עם אמא שלה
ארוחת ערב, סדרתי את החדר של בר, והלכתי לישון.
בבוקר בבית הספר, כשהסתכלתי על עצמי, הרגשתי קצת אשמה. החלטתי
לצאת ולהיות עצמי למשך שאר היום.
|
זו הסיבה העיקרית שבגללה למוטי לא קל עם דנה, למרות שהוא מוכן
בכול רגע נתון לקפוץ מכול בניין בורסה למענה. יש לה נטייה
להתנהג כמו ילד שתכניס ללא השגחה לתא הטייס. בסופו של דבר, היא
תתפתה ותתחיל ללחוץ על כפתורים.
|
מי שלא ראה אדם בוכה מתוך שינה, לא יודע כמה חוסר אונים
ואומללות נוטפים מהמחזה הזה. אישה דקה וארוכה, עטופה בתכריכים
לבנים, מעוטרת בדמעות שקופות. כול כך קטנה וילדותית, ועם זאת
כול כך זקנה ומרירה. התיישבתי בקצה המיטה, והשפן הקטן שבתוכי
התעורר והחל לטפוף ברגלי
|
היא אמרה לי פעם שאני עושה לה טיפול התנהגותי, משהו שדומה לאיך
שמחנכים ילדים. לא מעניין אותי, שתקרא לזה גם טיפול במגע עם
שפנים, זה הדבר היחיד שאני יודע לעשות כשהיא בודקת את הגבולות
שלי.
|
את מראה לאחר שהוסטה העדשה החוקרת, תיעדו רק זוג עיניו. המבט
שהתרכך, הגוף שנרפה, כמו חיה שנדרכה ונגרעה, משהסתלק הציד.
נשכבה לצידו ועצמה עיניה, מחביאה את ערנותה המוחלטת תחת זוג
עפעפיים רכים ודקים.
|
בסוף, כול המלמולים שלה התמזגו למילה אחת, שחזרה על עצמה שוב
ושוב.
"שרה. שרה."
"הבנתי. שרה. אז את רוצה בבוקר לראות את שרה? אני אגיד לעופר
שימצא אותה."
הטונים שלי היו מתחנחנים בצורה כול כך מאולצת. לא צריך לדבר
לאף אחד כאילו הוא בן ארבע, אפילו לא לילד בן א
|
|
|
עוד בחיים לא
ראיתי סלוגן אחד
טוב.
סלוגן טוב זה
סלוגן מת. |
|
