|
ילידת 86', ילדה שההגיון נטש מזמן.
בזמן האחרון, הוכרזה גם שפיותה של כנעדרת רשמית, כל
המוצא יתוגמל בפרס נדיב של 10 אגורות שלמות. מטבע
חדש ונוצץ, יש לציין.
אנשים בחוץ התנגשו בעמודים, או שהלכו עם נרות ופנסים. לא פעם
נשמעה צווחה מהחשכה, כי מישהו לא שם לב ושרף מעט את היד שלו...
עם השעווה של הנר. בטריות אנרג'ייזר הרוויחו הון, אני חושבת.
והיא, בשלה, לא יוצאת, לא באה, לא זורקת לעברנו אפילו נצנוץ.
היה קצת מרגיז
|
הם הולמים בתוך ראשי
"אנא! אל תשכחו אותנו!"
הם בוכים דמעות דם
"אנא! אל תגזרו דיננו!"
|
I touch the dorment body
Of my lover
Laying next to me
So silent and oblivious
|
שיר שכתבתי על המוזה שלי, שמחליטה לברוח למקומות רחוקים
לפעמים..
|
She lies on her bed
Her hair spread on the pillow
Her eyes staring at the door
That stays loudly closed
|
Truths so long dormant
Realities no more complete
But shattered
|
זה מה ששירה מסמלת בשבילי... כל בית מסמל משהו אחר, תנחשו
בעצמכם מה..
|
I sit on the sand
The waves kiss my feet
I think of my past
And of the future I'll meet
|
I wave goodbye
And even though it rains
I hope for a different ending
|
איך זה שאומרים
שהכל יעבור עם הזמן
אך הזמן לא מוחה הפצעים?
|
ביום השנה לזכרך
אצבע את גופי בשחור
בעוד נשמתי תזעק בכחול
אשלח זרועותיי לשמיים
|
עומדים בטקס
מרכינים את הראש
מקשיבים בשקט
ומנסים לעצור את הדמעות
|
אתה תמיד בא עם הירח
כמו רוח עתיקת יומין
שלא מוכנה לשנות הרגלים
ככה אתה מגיע אליי
|
ביום שעזבת
השמש קמלה במערב
כמו שהשלג
נמס כשמגיע הקיץ
|
...בערב אלך
כי אבדת לי
לא ראיתי את עיניך עוד
|
נושכת שפתיים
עוצרת צרחות
שורטת עצמי
עד זוב דם
|
ואזעק בדמי
למשמע קולך
הקורא בשמי
|
ואני לבד
תלויה בין שמיים וארץ
ממטירה ענני דמעות
ומדי פעם ערפל מחויך
של תקוות ישנות
|
ולפעמים
אני נבלעת בצל שלך
כמו ילדה קטנה ומפוחדת
|
יושבת לבד על החוף
הים מכה בחולות הזהובים
ועוצמת מחשכים בי בוערת
|
זה תמיד בא עם ירח מלא
מן תחושת התרגשות
שגורמת לי לרצות לקפוץ מהחלון
|
הלילה חדלו הרוחות מלילל
ופרצו במחול שדים מטורף
ואנחנו, אתה ואני
שבים לאורו של ירח בוער
|
כשאתה נעלם
אני לא יודעת מי בוכה בי
אישה בודדה או ילדה מאוהבת
מלאך רצוץ כנפיים, מסוכך עליי
|
היום נדם קולי
טבע בתהום הנשיה
ללא פרפורי מוות אחרונים
|
תמרן את גופי להנאתך
כמו מריונטת תענוגות
כוון אותי מעלה מטה
מהר יותר, חזק יותר
|
היא עוטפת אותך בסדין
ואחר כך עוצמת עינייך
מלטפת כדת וכדין
נושמת סודות בין רגלייך
|
אעצור נשימותיי
פן אפלוט יפחה
עת אמתין לחיוכך
|
דעי רוח
שאף על פי שאת אינך
בוכים אליך הכוכבים כולם
ודמעותיהם קרות וכאובות
|
ילדה שלי, שקטי
הסתירי כאבך
החביאי את טיפות הדם
הנסחטות מלבך
|
אשאף לתוכי את ניחוחך
אחייך חיוך ישן ועצל
ואעביר אצבע להוטה על עורך
הס אהובי, אל תעור
|
בינות פרחים תשתרע
תווי פניך משתובבים בשמש
ואני אשב לצדך
|
הפה שלה כל כך עגול
עוד ביס אחד, תגמור הכל
לקק קצת בצד, אתה יכול
ואחר כך חייך כמו גדול
|
הסתכלתי לה ישר לתוך העיניים, לתוך הנשמה הרקובה והמתפרקת, אבל
היא לא הצליחה להסתכל חזרה. לא באמת. היא הסתכלה, כן, אבל במבט
חלול כזה, כאילו היא לא באמת מה קורה, מי עומד מולה.
|
אינויאשה וטטסוסייגה.... או טסייגה... או וואטאבר...
|
דרקון דרקון דרקון
אה.. וגם דרקון
|
ציירתי תמונה שלי שהחבר לקח בטיול לצפון... בסריקה האיכות קצת
נהרסה, וההצללות קצת... נעלמו.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
טקסט הוא תפוח
אדמה ברוטב
שמנת,
והרבה פטריות.
המורה לתאטרון. |
|
