|
אפרת נולדה בשנת 82, עברה מפה לשם ומשם לפה, ונשארה
רק עם כמה גיבובי מילים.
אני כמו האש.
זקוקה נואשות לחמצן ולמרחב.
חמה ואוהבת
אך שורפת את מי שמתקרב יותר מדי.
|
בראשית היתה האהבה לילדים
חזקה מהכל
ואז בא אלהים
ודרש מאברהם לבחור.
|
על ספסל אבן שבגן העצאות
שוכב קבצן עייף.
|
סוחף אותי לסמטאות זרות
אפופות ניחוחות של קטורת ובשר שרוף
|
הסתיו מתקרב ומביא איתו רוחות
של אכזבה. תמיד שנאתי את הסתיו;
האפרוריות, העלים נושרים, הקור.
תמיד ניסו לעודד אותי עם פריחת
|
מנסה להעלים עצמה מן החושך
ואת החושך ממנה
חושבת שכך החושך לא יגע בה
וגופה ישאר שלם.
|
יד אלמונית אוחזת בעטי
שופכת מילים על דף לבן.
זאת לא ידי
אלו לא מילותיי.
|
איך הלכת לצדו, שלושה ימים, מבלי
לירוק לעברו? להורגו?
איך שתקת, יצחק? איך שתקת?
|
לכתוב שיר זה כמו לארוז מתנה.
|
לקחת שיר ולהעלות אותו באש
עד שלא יישאר ממנו
אלא עפר ואפר
|
שירה קמה בבוקר
ובוחנת את עצמה מול ראי
המציאות,
|
יש בתוכי חיים ואני מתה,
אם אחיה את עצמי
ימותו החיים.
|
רציתי לתת לך את השמיים
אבל הם היו גבוהים כל כך, ורחוקים
כמו אינסוף העולם,
|
|
|
