[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










..ולפעמים נגמרות לי המילים..




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
גולי נועד לגדולות.
כך לפחות קבעו הוריו כשיצא לאויר העולם ביבבה קורעת לב.
גולי, שנקרא על שם גוליבר האגדי וגוליית גם יחד, גדל וצמח
לשמחת אביו ואמו הגאים, עד שלפתע, בלי שום אזהרה, נעצר בגובה
המשפיל - 1.32 מטר.


לרשימת יצירות השירה החדשות
רציתי לא לרצות עוד
שלא אדע עוד
אכזבות

אם אסע ולא אחזור

קצרצר
אל תיגע בי. לא, אל.
כי... אתה נוגע, ואז...


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
והם יודעים, שאהבה ופחד זורמים לכיוונים שונים. מוזר...
אולי היא המציאה פטנט


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
לא יפה, לא מנומס,
שגרתי.
יותר מדי שגרתי.
וחשבתי שהפעם תהיה שונה, שלא תפחד.

וכבר שנה
אני כמעט מניחה לך
כמעט מניחה לי

הוא מתגלגל, הבעת ייאוש, מתיישב על ברכיו ומביט בה, בעצב שלה.
היא רק עוצמת את עיניה, מתפללת בלי קול שייעלם,
כמו שרק זרים יודעים...

מי האמין שמדונה תהיה האטראקציה של הערב הזה?

שעת השפיות-בקושי כבר מזמן חלפה לה, והאור, כך נדמה, מפצה
בקלילות על השברים

כי אולי נגמר לי האומץ

וכמה שאני מחפשת את אלוהים
אי לא מוצאת.

איך...
אפילו אתה הפכת לזר
בסופו של דבר.

למרות שאיפשהו אני מקווה שאלוהי
היהודים חי ובועט, אחרת באמת
אין הצדקה לכל החרא הזה.

כל היש איננו
ואני כבר מזמן אינני
ואתה כאן

במצב ביניים, מעופפת,
פסק זמן מהשנאה
הנוראה ההיא, המכאיבה.

יושבת בפיסת החוף, שלה.
הים שקט, כמו בכל הפעמים שהיא סוערת
קמה והולכת, צעד קדימה, שלושה לאחור, מתיישבת.
בשביל מה..

לפעמים, תקווה.
ועוד איש
ועוד, וכולם אותו האיש

מה עוד נותר להגיד

היא בוחנת את אצבעותיה, הציפורניים שמסרבות לגדול יפה, שתי
טבעות כסף גדולות, פשוטות, היא בוכה, בשקט.

כל כך קצר, כל כך זהיר
ובכל זאת.

איך הוא מערבב אותה כל פעם מחדש...
אבל זה מה שהזמנת, הזר מתעקש.
מה??
היא מחפשת את הקצוות השרופים של המבוכה

הזר נאנח בשנתו, כורך את ידו סביבה, נושק לראשה.
והיא רק רוצה לבכות לבד, לחזור אחורה

ועוד יום,
ולילה

הכל בגלל האבקה המטופשת.

לסגור את החופש
לחפש את האבוד

קר, חם, מר כמו אספרסו,
דביק כמו קרטיב לימון

זה כל כך אני, וכל כך לא

אז עכשיו,
כששוב היה,
ושוב כבר לא

הוא כבר מזמן הלך

ברגע שנחזור צעד לעבר השתיקה הכואבת
יתנפצו כל מאגרי השווא.

ועוד
היה, היה

מבקשת, בשקט

לא יודעת, לא רוצה לדעת

רוצה לבכות, פתאום
ואין למה
אין אירוע שיביא אותה
לשם

אינני העולם, אינני פרמטר במשוואת היקום

ואולי נגעת בכמה קירות, השארת טביעת אצבע
למסגר ולתלות




העיקר שיצאנו
מלבנון.





חילזון שעבר את
הגבול.


תרומה לבמה





יוצר מס' 3162. בבמה מאז 18/5/01 0:24

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאפרת בן יעקב
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה