|
הכל קרה ב- 1/12/1985, היא נולדה לאוויר העולם.
היום היא בועטת, שוברת מוסכמות, חיה ונושמת מוסיקה
ויצירה.
נוטה לשכוח עצמי בין שורות ומילים,
בין צלילים ותווים.
נוטה לאבד עצמי בין כל הצבעים,
בין כל הפורטרטים.
נסחפת אחר כל פרט ופרט,
יודעת שאולי עוד קצת,
יודעת שכבר כמעט,
אוכל בהם לשנות ואולי אפילו לגעת.
אפרת.
ליבי אינו יכול לסלוח לך,
שבית אותו בכלא של עיוורון ועצב.
ראשי אינו יכול לשכוח אותך,
|
פורשת את כנפיי,
נושכת את שפתיי.
מתאמצת בכל כוחי,
ממריאה לרגע אל תוך תוכי,
עד שנשברת ומתרסקת כשבר כלי.
|
מלחמה מיותרת,
התקווה נעלמת.
מאבק אינסופי,
פתרון דמיוני.
|
גופתך מוטלת על האדמה,
מחוללת ללא צל של כבוד.
גופתך מתבוססת בדמך,
נשמתך זועקת, כמה עוד?
|
מתוך תמונה בצבעים של שחור ולבן,
מביטה החוצה.
מחפשת אותך,
מחפשת אותם,
בין הצבעים ובין כולם.
|
נדמה לך שאתה חש את תחושותיי.
אבל אתה לא.
נדמה לך שאתה מרגיש את כאביי.
|
עלי שלכת מקיפים אותי.
שורשים של גזע בתוכי ואני במערומיי.
כעץ בודד בתוך יער שלם שמעולם לא נברא.
העלים נידפים, העולם שזז.
הכל ממשיך הלאה.
אני באותה הנקודה.
אתה המשכת הלאה, בלעדיי.
אני מתה בתוך נצח קיומי.
|
פה העצים עירומים ואינם זקופים,
והעלים כמו תמיד עם הרוח נידפים.
פה הפרחים מקשטים קברים,
ועם החיים נובלים.
|
אני יודעת שבמלחמה הבאה,
אני אנצח ואביס אותך בשתיקה.
אדמם את ניצחוני בהנאה.
מעיניי תזלוג דמעה,
אבכה את גאוותי עד שכחה.
|
|
|
כשהייתי
אינסטלטור של
מפורסמים,
חשבתי שזה יביא
לי את התהילה.
הייתי שר למתי
כספי באמבטיה
החלפתי לו
פקוננג) סיפרתי
לטוביה
צפיר בדיחות
(סתימה בביוב
במטבח)
אפילו רקדתי אצל
אניטה פללי
בסלון
(התקנתי לה את
הברזים שהיא
קנתה
באיסטנבול, בטח
קנתה).
לא עזר.
יעקב פופק
מתוודה. |
|
