|
"כתיבה היא הדרך שלי לחשוב במדויק"
אפרת ארן, 1986, לומדת שנה שניה בבית המדרש לנשים
במגדל עז. שירתה בחיל המודיעין כקצינת מחקר, וכעת
מתעדתדת ללמוד מזרח תיכון באונבירסיטת בן גוריון.
מתלבטת לגבי כל מה שאפשר.
אוהבת מאד שמגיבים לקטעים שכתבה.
אם היית מתגייס לצבא,
באיזה יחידה היית?
צנחנים, כמו אבא?
או אולי מודיעין? כמוני.
|
לבי דומם ולבך כשלי
בפגישה הבלתי אפשרית
ושנינו יחדיו אז נלך מול האין
בידיים שלובות, לבד.
|
אני שואלת אותו
האם שש עשרה וחצי שנות חייך
היו שוות
את שש עשרה וחצי שנות מותך?
|
כמו חץ, שמתוך הקשת יוצא
יצא אלי הספק.
הוא ננעץ בליבי, בנשמתי.
והפצע שיצר, שותת דם
חם, לוהט.
|
נאבדתי במחוזות החכמה
התבלבלתי ברחובות הקדמה
לא מצאתי את שכונת האושר
|
אח שלי מת
השני מתחתן
ואני מתבלבלת.
|
זהו, הראל, כאן זה נגמר.
סתם בזבוז של עופרת ונייר.
אין עוד מילים שיוכלו לעזור
אין עוד מכתבים שיגרמו לך לחזור.
|
|
|
פיירוול
שמהפיירוול. כל
המורות תופסות
עלי תחת בחדר
מורים. לא
מדברות עם
שרתים, אלק. מה
אני לא בנאדם?
לא מגיע לי גם
קצת יחס?
אז אין לי
פיירוול. אפשר
לחשוב.
מרסלוס שרת הבמה
ממורמר |
|
