|
סופרת, מפיקה, עיתונאית ועורכת במדיה הכתובה. נולדה
באמצע שנות השבעים, פרסמה כבר ספר אחד ("שירים של
יום ויום") ובשעה טובה ומוצלחת, מוציאה כיום את
הרומן הראשון שלה: "הקבצן".
בעלת עיתון האינטרנט:
"מנשר - מגזין חברתי בלתי תלוי"
www.minshar.com
Once upon a time there was a princess called Pineapple.
Princess Pineapple was a pretty much strange person. Except
for being a princess, she was very much occupied by her
lonely soul
|
קונה סנדביץ' עם פסטרמה בקיוסק שממול, כי לא נעים לי לפגוש את
הדודות ולהגיד להן שאני חושב עליהן דברים גסים. ככה אני, לא
יכול לשתוק. לועס בביסים גדולים, בולע את מה שנשאר.
|
הוא היה שם. והראש שלו בעל שיער מלא ומדובלל, מכסה על מבטו -
לך תדע איזה סרט נמצא עכשיו על שני גלגלי העיניים שלו
|
בבית שלי יש גינה לבנה ועץ כחול עם ירכיים ירוקים.
והעקבים של האימא שהולכת בבית צהובים כמו השמש
|
השירה פשטה את הגרב, לכן לא כותבת יותר בבתים. יש לי אחד וגם
הוא רק שכור ויש לי בת וגם לה כבר שבור. בעולם שלה אדום הוא
עדיין צבע יפה וירוק הוא צבע הדשא ותמונות של דודים מאמריקה יש
בכל מיני צבעים, ולא רק בירוק מעצבן ובאיכות גרועה.
|
אילו הייתי ציפור שיר, הייתי ממריאה עם-שחר, מגיעה עד לבניני
הממשלה ומביעה את דעתי על כל שר ושר בנפרד; בהשקעה. באמצע
היום, הייתי עושה הפסקה, מנקרת פירורי לחם בכיכר, מברכת את
מאהל הנשים החד-הוריות, את הרעבים
|
יודע מה? נסתדר. לי יהיה רצון טוב וידיים עובדות ולך יהיה כסף
וקסם גברי מחוטב. ולי שיער שחור שלא רואים שהוא צבוע. ולך שיער
מגולח למשעי כדי להסתיר בוספורוס-דרדנלים
|
זה נכתב בדיו שחור, באותיות רשמיות: "עד כאן החיים, ומכאן -
בצורת".
הרגליים שנתרגלו בדריסת שיבולים דממו, מגפיים הוסרו בענוה
מתקנת אחר מעשה. גרגירים זהובים ביכו את גורלם, קמח אחרון נטחן
דקיקות.
|
פגשתי אגרסיה ברחוב הראשי
והיא נחמדה ומחויכת.
מלבוש לבן כיתר את גופה הערל
ופניה קרנו זכות.
אחר יום ראיתי בה את השחור
שהכחיל בה כתמים משחירים,
צהובים וסגולים.
|
שניצל בצלחת מישר קוים
אורז בפינה סתם מחייך
גזר גם עושה טובה שבא לשוט
ופירה נרטב לאללה והולך
|
אווירה באוויר רע
אתה לא תתאר
כי אתה בעיקר לא;
ותיאור עבורך
הוא איור
|
אלה, אלה,אלה,
מה ההוא עושה לה,
כי טלה נובל לה
ולאללה קשה לה
|
מור הסהר, כיפה זרחנית,
כסות ראש בלבונה מבוסמת.
טהר ארבע קרנות מזבחי אשתאול,
היה לי בעל
|
שטיחי אדם ארוגים בלבן
כי שלג רך דגדג אפם רחב נגוע
לרקד שרועים בשלל אפור רחב נגוע
בכתמי בורדו כהים כיין זול, בציר שנתקלקל
במרזב אציל נמלט
|
גשם אברכים בירושלים העתיקה
בשער אריות נוטה ליפול בדמי פסליו
לכער פעורי הלוע
|
משקפיים אניח על אפי טרוד-הקמט לספר עלילת איש בלי-בית, סיפור
אמיתי:
להזכיר
איש הכובע
מגבעתן שפגשתי
|
קוביה אחת בת שש
שיקרה שהיא בת שבע
ומיד הועברה לארץ הפאונים,
שסוגרים משרד בשתיים עשרה
ועובדים רק בימים זוגיים אחר הצהרים
|
ואחרי כלות קץ או שניים
אני אעשה לך עיניים
ואתה תעשה לי שיניים
כי ככה אומרים
במזרחית
שאוהבים
|
בעת החדשה נקטפו רימוניה
בתעשייה עבת שורשים
נצרבו בזיכרונה
איזה מום-טעם
מעוות
שטורף ביצה בקלף
|
כל צעד שעשיתי בתקופת צעירותי
היתרגם בפירוש כאחוז ניכר של הצלחה
ורוב הפסיעות שדרכתי אחרי כן,
הצביעו על ירידה במידת השגשוג
ובכל זאת המשכתי ללכת
|
טיפת שמן רצתה להתערבב
באוכלוסיית המים.
"ראו", היא אמרה",
"אני יפה ועגולה ונזילה"
|
מסכת רגשות מדווחת
אודות גבות גבוהות תמהות
|
לאיש של השכנה
יש נדנדה מעץ.
על הדום חרוץ-שפתיים
פוצצות-חוככות
|
מה היה לי
בלילות זעזוע
בריח-סיכה
מסאב את אפי,
מסמא רואותיי,
מטשטש גבולותיי
כזאבה בודדה נודדת?
|
"...נעשה ונשמע,
המפקד!"
בנשימה אחרונה,
למען אדמות יוקרה חרוכות,
נעשה ונשמע
|
ציירי לי שושנה,
לא - שתהא זו כיבשה; מילא, מי יבחין?
שהרי הצפנת עצמך בין חומות עגולות גבוהות מדי,
בין גדרות חיות
בשר ודם,
דם ובשרים
|
על אי בודד אחד
הכרתי קוף שדברים לו חשובים
עוד יותר משחשבתי שיש
לאדם המשכיל לי לומר
|
"... וכשגרש יחפוץ יומרנותו לסגור במאמר
(את אמות מוסר אנוש ללא פסיק ונקודה),
כלום תפרח מידת ספק בחריכות אתר כבשן
|
שיר - גחמה.
תמצית לוכסן מתיימר.
הערת שוליים :
תיאור נוף במשמעות מכופלת
|
אתה אנוכי.
שיברת כל עצם גמישה בי.
הבאת סחוס על סחוס
בלא חומר מרדים.
|
בקריאה ראשונה
כתוב בקרואים
שקראו בכתובים
שמסורת קריאה
היא שם דבר
|
ואולי, בסופו של דבר, ההליכה לקיסריה היתה ארוכה ומייגעת מדי
והבורגנות קורצת והמשכיל הוא משכיל ציוני והבור הוא ציוני של
ממש, שגדל כאן, שהרשה לעצמו להכתיב
|
לפעמים יש דברים עליהם לא ניתן להבליג, שנחרטים בתודעה על אף
היותם סתמיים:
במוסף המיוחד של ראש השנה קראתי כתבה אודות "כוכב נולד".
עיתונאית אחת, לא זכור לי שמה - כנראה אין חשובה היא, אף על פי
כן
|
טוב, אז זה מתחיל בעמידה על גג פחה של מכונית וולוו של איזה
עשיר במדים אורבניים קפיטליסטיים שחורים למראה ובחולצה מעומלנת
שמתחת.
|
לוקיישן: (חורף) תחנת רכבת מרכז, תל אביב
הוא:
קריינות: אני בהחלט יודע מה לומר. הנה הנה. זה בא... :
"הייייי!" נשיקות על שתי הלחיים "מה שלומך?"
|
בזמן האחרון, עירום עושה לי חשק לסגור טלויזיה. בייחוד אם
מדובר בעירום מעוכס למשעי. ותמיד יהיה שם שחום-עור בעל קול
עמוק ונשות-חוטיני מאוד מודעות לגופן, שאישיותן נמחקת
|
|
|
מעניין אם בועז
יסכים לתת לי
המלצות להמשך
דרכי בחיים...
אחד מהרהר לאחר
שהבין שבזבז את
מיטב שנותיו אך
ורק בכתיבת
סלוגנין. |
|
