|
לוקח עיפרון וכותב מילים... לא יודע מאיפה הן באות
ומה המשמעות שלהם, אבל היד לא מפסיקה לרוץ על הדף
ומרוקנת את כל המחשבות והרגשות מהגוף. אתה נותן לזה
לזרום, מבין איזו הקלה זה להוציא את הכל מהראש שעומד
להתפוצץ. ממלא את הדף בכל השנאה והאהבה והקנאה
והעצבות שלך. רוצה להשאר שם לתמיד, לא מרגיש, לא
מבין רק כותב, ולא מפסיק. אבל זה פתאום נגמר, ושוב
אתה מבין שאתה בתוך המציאות המחורבנת שלך, שעד לפני
רגע הצלחת לברוח ממנה כל כך יפה. קורא את מה שכתוב,
שמח, עצוב, דכאוני, חולני... לא משנה איך תקרא לזה,
זה תמיד יהיה אתה.
לאלה מביניכם שתוהים על משמעות השם...
http://stage.co.il/Stories/244637
המלצת מערכת:
"שקרים"
וכשתפסיקי לצרוח, כי כבר פשוט נגמר לך הכוח, אני אחבוש לך את
הפצעים, אתקן ואבנה אותך מחדש, ארכיב אותך כמו פאזל בתוך המוח
שלי, שתחזרי למה שהיית פעם, אותה נימפה מכוערת שכל-כך רציתי
להיות, שכל-כך שנאתי. את תישארי אותו דבר, את לא תדעי מה היה
כי עלייך זה לא השפי
|
הוא חולם אותה, חולם אותה בכל מאודו, לוקח את גופה ולא שם לב
שהוא ממולא נוצות. עכשיו הוא כבר ער, אבל הוא לא פוקח את
העיניים, רק עוד כמה דקות, רק עוד כמה דקות של אשליה, של טעם
היין על שפתיה, טעם מר של בוקר פולש וכובש, מוציא אותו מאשליה
שאבדה מזמן.
|
כשהיא נולדה השטן כבר לקח לאמא שלה את השדיים, כך שלעולם היא
לא טעמה חלב אם, אף פעם לא הרגישה את תחושת הכוח בכך שהיא
בוחרת אם לנשוך את קצה הפטמה בכל כוח פיה חסר השיניים או פשוט
לשאוב את החלב החם ברוגע.
|
יושבת ומשחקת סוליטייר, ככה, כל היום. זה לא שהיא כל כך זקנה,
עדיין יש בה מן הילדות, גם שערות לבנות היא עוד לא צימחה. אז
למה סוליטייר ולמה כל היום?
|
בבוקר כשהיא קמה היא הלכה לארון ולקחה אקמול, הראש שלה התפוצץ,
היא הניחה שהיא הלכה עם כמה חברים לשתות ושמישהו מהם היה נחמד
ולקח אותה הביתה. "ללכת לקנות עוד חלב, נשארה רק עוד חצי שקית
במקרר".
|
שתי נשימות, שתי נשיפות. לא להפסיק לרוץ, לא להאט את הקצב,
לשבור שיא, להיות הכי טוב בעולם.
|
אתם שלאט את נפשי חוררתם
אתם ששיגעתם אותי
אתם שאת חיי עם חיוך קר הרסתם
אתם אחראים למותי
|
שיר ששמעת מזמן
מתנגן ברקע ואת
נזכרת איך פעם קפצת לצלילו
|
לאוכל שלך
יש טעם מלנכולי
שבוכה איתנו
בדרך להרס העצמי.
|
ריח חריף של בושם
מזכיר לי אותה.
לא,
זה מזכיר לי אותי
ריח טוב.
אולי היא הייתה יכולה ללקק אותו ממני
לא
לא יכול להשפיל אותה
אבל הייתי רוצה.
|
לא, אני אתן לך לחיות ילדה שלי, אם את רוצה לקרוא לזה ככה. את
עדיין תנשמי, אבל עם הרבה כאב, את עדיין תאכלי, אבל הטעם של
האוכל לא ישפיע עלייך כבר, את עדיין תרגישי, ואלוהים, כמה שאת
תרגישי...
|
עוד טיפה נאספת בקצה צינור הברזל ובסוף נכנעת לכוח המשיכה. הוא
נותן לעיניו להעצם ומדמיין את האהבה שלו, הוא פותח מיד את
העיניים, זה כואב מידי.
|
|
|
קומוניזם זה לא
כל כך נורא,
פשוט חייבים
ללבוש טייטס
אדומים. |
|
