[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה











לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
המורה שלנו לתיאטרון אומר שאני פשוט תגלית...

"עוד מעט יביאו את התה", אמר הכובען המשוגע. "עוד מעט".
"עוד מעט תקום", אמרתי. "עוד מעט".

ציפי, בנוסף להיותה "קונצרטינה" אנושית היא גם מבולבלת מאד.היא
שוכחת דברים בכל בית שהיא מבקרת בו ולוקחת דברים לא שלה
ומצלצלת אחר כך מבוהלת ומבועתת, ומבקשת סליחה ורצה ומחזירה
וחוזרת.

יום אחד נכנסה לבית המרקחת השכונתי עם המרשם ושמעה את בעל הבית
אומר לאישתו ביידיש: היא לא יכלה לשמוע הכל אבל "גענץ משוגע "
היא שמעה ו" שיינה מיידעלה" ו" אשעדא". ועוד שמעה אותו אומר
בלחש את הכדורים האלה נותנים רק למקרים קשים.

כשהגיעה לניו יורק , בשליחות ממשלתית, וזה היה בשנות השישים
המאוחרות, הוזמנה לארוחת צהריים בבית אחת מעשירות העיר.
זו היתה לה הפעם הראשונה בה יצאה מגבולות הארץ והיא היתה מאד
נרגשת.

אשת לוט הביטה בתחתוני המשי המלוכלכים

היפרדות
לפנות ערב ברודוס האור הוא אחר משהו, בפנים, משתחרר

בבוקר ברודוס האור עוד אחר משהו עמוק מתבהר...

לא הבטתי אחור.
נציב מלח.
האם הנמשים עדיין מכסים את פניך?

כולם עוקבים את כולם. חושבים שאם ישנו את שמם לא יכירו העממים
את טבעם...

אישה פשוטה הייתה דודתי כאחיותיה.
אבל ממציאנית גדולה הייתה.

חששתי לצאת מן הבית שמא יצלצל. לא היו אז טלפונים סוללריים.
הייתי אסירה, אסירת טלפון.
הטלפון היה בקומה העליונה, ליד הדלת למרפסת שממנה ראו את הים.
כשירש את הבית, הרס את המרפסת כדי שיהיה לו איפה לגור.
אבל אז עדיין התגוררנו יחד, בבית ההורים

הגועל היה מתהפך בידיה כחרב בגן-עדנה. כעסה על אביה. רוח
המדבריות היתה שרה באזניה בלילות, מצנפת את עקביה. כעסה על
אביה. כעסה טפף בעקביה...

היה לי חם, אז הורדתי את החולצה

אוטוביוגרפיה
והמורה היתה מכה קלות על קצות אצבעותי בכל פעם שטעיתי

"ישמעאל, בני, ישמעאל. זה אתה, חי, תחת השיח"?
"אל תבכה אבא , זה אני , בנך יחידך אשר אהבת, יצחק.
אל תבכה, אבא!"

איזה בעל מסור הוא היה

הצעת נישואין או?...

משנכנס המלך אמר: " אבל אשמים אנו על אביו" ובבננו שילמנו."
בבני, בבננו. שלמה אקרא לו אם יהיה. שלמה. תשלום, שילומים,
פרעון. נפרע את חובנו. לאורו- של -יה. שיהיה . שלמה , תשלומנו.
רק שיהיה.

עדיין היה צעיר, כדרכם של המתים שאין הם מזקינים עם הזמן. צעיר
היה ממני בשנים רבות, אף כי היה אבי.
"אתה יודע", אמרתי לו שוב ולא ידעתי מה רציתי שידע.
וזה בעצם גם לא היה חשוב, פתאום.

כל שנה אני מזקינה ואתה מצעיר והולך

קמי היתה חברתי הטובה. כמוני היתה שונה מכל יתר הילדים בכיתה.
היא היתה שונה בשני מובנים: היא היתה דתית והיה לה אבא חורג.
גם אני היתה שונה בשני מובנים: הייתי ילדה שמנה וקראתי המון
ספרים.
.

זכרונות
כשיבוא המשיח עכשיו,
ישוב אבי מן הרקב.

לחיות ללא חשבון

מאין אני מכירה אותך, תזכיר לי בבקשה.

אבל אני יודעת שהוא היה נבוך מאד, עד שלא כתב במשך שבועיים
לשום אישה

עולים רבים עלו מן הים וביניהם היתה גם אולגה

בכל בוקר כשאני קוראת את העיתון, עם כוס הקפה השחור שלעולם
אינני מוסיפה לו חלב, אני פותחת במודעות האבל.
התחלה שמזכירה לי שאני חיה.
לעיתים אני פוגשת מכרים.
אתמול , נתקלתי בך.

ריסי עיניו אחזו באבן. דמעותיו ירו אותה בין הכתף והלסת. ירו
אותה שוב ושוב ושוב. דמעותיו ירו אותה. שמע את ענביו בוכים.
סדיני האדמה שלו היו מלוכלכים.

בהפסקה רצו ילדי הכיתה אחרי וקראו:" דניאלה המלכה, מלכת
השגיאות בכיתה.

משהו היה חסר; משהו נמחק.

כשאבא שלי מת, עמדה אישה אחת בלוויה ליד הקבר שלו ומררה בבכי
וסירבה לזוז, ואני חשבתי שאולי היא היתה המפלגה שבגללה אבא שלי
הרבה להיעדר מן הבית , אבל לא היה לי את מי לשאול.

על הכל אוכל למחול זולת על העלבון

קולך נוטף על כפות המנעול

כל כך רוצה היה לשוט, עם המים, כל כך.
להיות, להוות, להחדל. כמוה - כשושנת המים.
"את יפה". אמר. "את יפה" , "כשאת שטה. עוד יותר, יפה".

אבל אז כבר היתה מנוסה

וכל פעם שהיה בה חלום היתה נותנת בו תו כדי שתוכל לנגון בו
מאוחר יותר

אינטרוספקטיבי
שלג יורד על אבי מעטפו בשמיכה של נוצות

שלום לך תות
שלום לך א.
שלום לך לנה


לרשימת יצירות השירה החדשות
אבל הייתי, אף כי פסקתי

זה היה כל כך מזמן עד שלא יכלה לזכור אם זה היה לפני מאה שנה
או אלף שנים או אפילו יותר מזמן

אדם מאוהב
בלילה מכואב
יוצא לשוט
מפרש ברוח

קצרצר
אשת לוט היתה אישה
חול ומלח ערוותה

בדידות
ואת מושיטה ידך לקראת בדידות

אלהים,
אנו ביחיד והוא ברבים

לגעת בך, לדעת שיש בי עוד ממש

כדי שיגנו עלי,
מהורי

וישנאה

להט נפשי המתהפכת
מונעת אותי מאותי
אז מה אכפת לי

אני נוסעת אל השקט שאיננו
ואין בי שום צידה
זולת כעס ושנאה

גורל
נוח איננו
ואין אררט.
ואני בתיבה.

הכל עכשיו מלא כל כך הרבה אשם

אשת לוט
היתה אשה
לאחור נשאה עינה

ואין בכם יוסף או זיגמונד שיפתור

עוד הלילה נשיב את
בלון החמצן
עוד הלילה

בראשית ברא המוות

את החשכה

ו ה נ ה

אימה חשכה גדולה.

בראשית היה פחד
והוא הוליד את חרדה

יאור אדום עצל פיהק מולה.
עלי נופר נשאו ענבי דמעות :
אדוות קלות אברי גופות
של ילודים

על הר הגלבוע קומתו אז שכובה
לוקקים דוידים את דמו

החמניות נוסעות בעקבות השמש
אנחנו חזרנו משם.
כבר עייפנו.

צלצול הטלפון

מקפיא היא רוצה
רוצה
רוצה

היא ישבה בחלון וחיכתה שיבוא

הרהור
ללגינה אבן נזרקה
וקולה נשמע.

הן אקח אותך לשם

לא הבטתי לאחור
נציב מלח

העננים היו תלויים לייבוש על ההרים
כשנפלה.
שתקה.
הם לא ידעו שהיא לא יכלה,

ושוב צלצל הטלפון

וכך מתוך עצמי
אל תוך עצמי
בורחת.
אולי

ולא אהב עוד

מכותף מברכיו
נבוא בקהליו
אבי ואני.

מי שמחפש לו דרך,
שיהיה כמים,
העושים דרכם בטבעיות,
זורמים בעקבות כוחם.

טירופנו גווע
טירופי עוד מתמיד

מלקטת.
אהבה.
שולחן סתור ופירורי אישה.
כוס שבורה.

כל העולם בכף ידו

הוא בוכה.
המות לא רוצה לטבוע
בחלב.

כשאדם מצחק עם אשתו
פני חברתו למולו

כשמתה נמלה
בוכות הציפורים אל תוך הערב
בגרונן מתייללות קינות.
כשמתה נמלה

מאשפה באה ואל אשפה תלך.
והמקים מעפר ומאשפתות
יקימך.

לבנת אמי חסרה
היושב בבית לבנים אל יזרוק
טיט

גורל
עוברים ברחם המות

אתכם אני שונאת
לכם כבר טוב

כמו האדמה
לגשם מחכה
ושותקת

-לנוח -
לאש צועקת רוח

לפני שנים
לקחת את אותך
בהבדלה

ושוב גוששת בייקבות שכרון תשוקה לטעם

אחרת,
היה גם שמי בכותרת.

מבעד למילי נפשי יוצאת אליך

מכוח זה שאין לי כוח

משהלכה רצה לצבוט את קרסוליה

שום סדק אין בה

כל הלילה בכה מותי על כאבי

סיפור הגר ואברהם סיפור עתיק יומין

הייתי אוהבת
עד כאב
בלי כאב

אפשר שעוד שנה
תהייה פה עוד עונה

על עין המים במדבר
כולי זועקת
"אני שרה, אני הגר,
קוראת תגר
פה! עליך!
במדבר! "

בתר אל בתר וקרע אל כרע
כשיבוא יחזקאל איך תקומי ?

עירי הפוכה,
מגדלים חופרים באדמתה

הרהור
בשנת מות בוני, מתה אימה.
ולא ידעה על מי בכתה.
בוני שלה בהרי ירושלים

אדם ריק מצייר

לשלושים מקלות
יש גלגל
אבל החור, הריקנות
הופכים גלגל למציאות

קערה עשוייה חומר
אבל עומקה ומרכזה
מקנים לה צבע

ענבל גופך
בעיני
סהרוני ירכי
פנסים.

תינוק שמש עקוד

שרה היתה אישה רכה וצייתנית
תלומה כמענית
והוא - אצל הגר תמיד

אני שומעת
את ריח בגדיך

ומי את גן העדן ירש?
כמובן,
הנחש.

קצרצר
מחכה שיסתלקו


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
את יודעת הם אמרו:
"שירה יפיפייה אבל כל כך עצובה, כל כך הרבה יגון בה"
" דליה השכילה להפוך את הכאב האישי שלה למשהו אוניברסאלי".
את יודעת אמרה אחרת :שירתה של דליה "עוסקת בפואטיקה של הבדידות
הקיומית. זאת שבן אנוש חווה."


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
a feminist view

אני אוהבת מדורות.

היפרדות
זה כל כך משמין אותה, זה ממש נורא.

לעיתים היא תוהה אם בכלל היה מכתב

- שמע, אמרתי, חלמתי.
- את תמיד חולמת, הוא אמר. את חושבת שזה נורא מתוחכם, לחלום.
- אני באמת חולמת את הדברים האלה. אז ככה. חלמתי שאני נוסעת
לאמריקה.
- אלי? הוא שאל

מאז רחק גבו ממנה היו עיניה במרחקים, וכל מי שראה אותה אמר:
"היא אינה רואה, עיניה במרחקים".

לזמן לא היה עוד זמן. ביטלה אותו.

סלח לי. אני חייבת.
אני חייבת לפרום אותי מאותך.
אני חייבת.
אני נפרמת.
מתפרמת.

מסך האדמה שידר לו:
קח את האבן.




גוונים של
אפור!


פרובוקטור.


תרומה לבמה





יוצר מס' 3717. בבמה מאז 19/6/01 15:49

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לעדנה אפק
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה