[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 329544255 329544255
אל היצירות בבמה האהובות על עדן פריאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי עדן פריאל היוצרים המעריכים את עדן פרי

לרשימת יצירות השירה החדשות
אמונה
מי ידע שבבוקר אחד, תתפתח בתוכך החלטה.
את נוסעת עד סוף העולם, מאיטה.

וידוי
האור מתחלף לשחור

מצב
התמודדות, משמע לגעת,
באותם מקומות אפלים.
לעבור הכל בלי להרבות במילים.

תחושתי
וביום הראשון, נברא הכעס.


עוצמתי, מאין כמוהו, משתלט על כל מיתרי הלב.
מנגן בחוזקה, וצורח, נישא באויר.
חותך את הלילה.

הומור
אוכלת אוכל זבל,
מבשלת רק גורמה.
שוכחת להבחין בין אמיתי, למדומה.
כותבת בשגיאות, אבל בחרוזים

הרהור
נפשך זעקה,
לאמת אמיתית.
והלכה לה, בשביל, בדרך איטית.
ובכתה לה, נהר של דמעות.

זכרונות
עץ האבוקדו שנטעתי לבדי,
מתולע.
הדשא הצהיב זה מכבר,
כמו בהתחלה

יום הדין,
מקבל איכויות אחרות מאי שם,
בצפת העתיקה.

ייסורים
אין מנוס מלאכול את הכאב בעודו נע.
כי לילותיי מלווים בסופות רעמים,
וצרחותיי נישאות באוויר הקפוא,
חותכות את השקט המלאכותי שלהן.

הרהור
ואני מדגדגת אותם...
שיצחקו,
וימותו לגמרי,
הורגת אותם מצחוק.

אלוהים
עד מתי אשוט על מי ביוב


ואתעסק בשברי לבי?

מצב
אתה בא לחיים עם רשימת מכולת,
כול יום יש משהו חדש לקנות.
ובסוף אתה יוצא עמוס שלל מהסופר,
מלא בהבנות.

כמו קליפת ביצה,
זרק אותה
והיא התנפצה.

בדידות
והיא חיפשה את ריחו המתוק הנישא עם הרוח החמה,
הביטה בפניו המשתקפות מתוך עצמה.
והוא כבר לא כאן.

אכזבה
ככה, בסוף כל יום,
עברו כבר הרבה ימים.
ומה נשאר?


לב מרוסק ושעון שנשבר.

אהבה
וכמה אהבה יכולה להיות בשתיקה?
וכמה שתיקה יכולה להיות בנשיקה?
הרגשה שכזאת שעולה על גדותה,
ברגע אחד קרוב,
בשני מתגעגע.

אלגוריה
מסתובבות, מסתובבות בובות קטנות.
מסתובבות, מסתובבות אחרי אהבה הגדולה.
אחרי הסיגריה שאחרי והקפה של ההתחלה.
בובות.

וידוי
אני מצליחה לאכול את השמש
כל יום מחדש
ולהשאיר לעצמי מקום למנה אחרונה.

ביקורת
יש תופעות לוואי שאת מחטטת בפצעים שלך.
הוא אמר וחיבק.
שתקתי.

אהבה
אתה דוחף אותי עד קצה גבול היכולת.
הסקרנות רועשת בי. יוצרת בלגן יותר גדול
אפילו ממך.

יחסים
וזה זמן רב שאת מחכה להזדמנות נוספת,
את כל דמעות האתמול, את אוספת.
הוא לא יודע,
אפילו, לא יודע
מה יש לו בין ידיו.
הוא לא יודע,
אפילו, לא יודע,
מה יקרה עכשיו.

אהבה
מרזים מנחת,
משמינים מכאב, מודחק.

אלגוריה
והאריה שבי שואג,
אך סבלני.
חכמתו הרבה, האירה בי שנים

חלום
ראיתי אותה חומקת,
מתמזגת עם החשכה,
לעולם לא אדע, למה היא תמיד מוכרחה.

הרהור
לא פיתחתי חסינות, רק אדישות.
מתענגת בעלייה ומתכווצת תוך כדי נפילה.
בקרוב, אגיע רחוק.

חלום
עצמתי עיניים בערב,
וצבעת אותי בידיים קרות

מצב
אבל אחרי לילה חשוך,
אפלה,
מתחיל יום נוסף,
מההתחלה.

זכרונות
כן, היא קצת אחרת אני יודעת, וזוכרת.
כי גם אני כזאת איך לומר לא ממש מכאן.
והכול אצלי שונה, אבל לא מסוכן.

תחושתי
בלילות נטולי ירח מתאמנת,
כן,
שלוש שנים אני לומדת לקרוא בחליטות תה.

וידוי
זה רגע לחשוף, להוריד את המסכות שעל פניך מונחות.
רגע לחשוף, אולי זה ייכאב פחות.
רגע לומר כל דבר ששמרת בבטן.
רגע לאהוב, אבל הפעם את עצמך

מילים אחרונות שאמרתי לסיום,
בתוך חדר כחול ועמום,
אמרתי אוהבת,
אמרתי רוצה,

קצרצר
הנר האחרון כבר כבה.

אהבה
"יש עוד רגשות בעולם."
אמר ושתק.
ואני חשבתי
מהו הרגש?
אם לא פיסות נייר,
שעפות באוויר.

גורל
כואב לי לחפש אותך בתוך,


פתאום את אחרת.
אני כבר לא זוכרת הכול,


רק רגעים
ונעצרת.

הרהור
"איך זה שכוכב"...
למדתי בבית ספר,
אולי אני בשביל עצמי?
הרי אדם חוזר בסוף תמיד לעפר,
תלוי אבל אצל מי.

אהבה
גוף אל גוף,
נשימות עמוקות.
רגע של אחד של מלים,
ושני רגעים של שתיקות.

גורל
ושתעלה השמש,
יום חדש מתחיל,


האור נשפך על השביל

בדידות
האומנם, בצעקות עסקינן?
אולי בכאב?

תחושתי
הצמחתי לי לב מחדש,
אמונות אחרות.
ובתוכי, קצת לאט, תקוות חדשות כבר שרות.
לא את אותם השרים, רמזים השזורים שקשורים לעבר.
לעולם לא אשוב להיות
ונגמר.

אמונה
עוד לפני שידעת על קיומו של המועדון כבר תכננת להצטרף.
שמות גדולים, מרוכזים יחדיו באותו החלל.
הכל גדול על מי שבעלת ניסיון בהחרבת עולמות,
למען הנבטת חלומות מחדש.

געגוע
השאירה מזוודה,מאובקת קלות,
מלאה בריחות עמוקים.
כול כך הרבה זמן.

הרהור
בדמעות, ארחץ פניי השחורות.


זה כבר דפוס התנהגותי קבוע,


נכנסת שוב לעוד צרות, על אף עולמי הפצוע.

אהבה
שהדם זורם בוורידים, והלב מחסיר פעימה,
איך הצבע חוזר לפנים
הרגשה מדהימה.

אל תחושי עליונות עליי!
זאת לא את שנמצאת כל כך גבוה
זאת אני שמרכינה ראש

מי, שמוכר את מרכולתו לכל עובר ושב,
מספר בפרטי פרטים מה שעובר עליו עכשיו.
מי, שנפתח בקלילות ולא יודע איך זה יסתדר.
מי שאוהב לשמוע מילים אבל, על להקשיב מזמן ויתר.

כשחתכתי תריסר תותים טריים
דמעות שטפו את פני.
כאילו אני מקלפת בצל.

ורק בשביל רגע אחד

הרהור
אולי,
תבוא אליי?


מליון פעמים רציתי לומר ושתקתי
מליון ואחת

מצב
להתמכר לרגשות שלך,
זה כרטיס בכיון אחד לבית משוגעים.
יש שם מרק ירקות עשיר וטעים.

אלוהים
עמוק בתוך יער עבות ומכושף,
בכל מקום בו הזמן לא נרדף,
בעיניים שלי, המשתקפות מהמראה,
אני קוראת לך.

בדידות
שעמום עמום משאיר סימנים על הקיר.
טעמים מודחקים לא יהפכו אותך לצעיר.

הפסקת צהרים
הופכת
לצוהר
עד לרומא הגעתי, בחלומות.

תחושתי
צריכה כנראה לאבד את עצמי,
בשביל למצוא מחדש.
בסוף זה יגיע,
הכאב יהפוך יותר חלש.

אהבה
ישב בשקט בפינה,
חיכה שעה, והיא אינה.
וככה עברו להם עוד שעתיים.
יום שלם עף, חלף,
ואיך עברו להם יומיים?

מצב
הוא קיבל את האש,
באהבה.
עשן סמיך עטף אותו,
דואג לא להשאיר סימן.

עצב
בלי להילחם,
בלי לרחם,
פשוט מתאדה באוויר.

אהבה
אזיז את עצמי מהעבר
ואעבור למצב ממוקד.
אתה, תסיים עם הטיח




ותחזיק לי את היד.

ביקורת
תרקדי,
תחוללי בגופך,נשמתך. יש קסמים ללא כל ניסיון.
תרקדי,
עד שרגלייך לא יצליחו לשאת את האושר.

זכרונות
בצעירותה עבדה עם עופרת.
עפרונות חדים התכווצו על אבן,
ציירו פחד מוות המתאחד עם כאב

אהבה
ואם בגלל הנסיבות,
זה יצטרך להעלם,
אני אז בעצמי אאלץ להתעלם,
מנשיקות שלא הגיעו,
מחיבוקים שלא הפריעו.

שטפתי את יום החיפוש בזרם מים חמימים.
כמובן, לא לפני ששלחתי את החיפושית לביתה.
החדר, קיבל ריחות פרדסים
ואני כמעט וטבעתי בשיטפון

גורל
תחתמו ותכתבו מחוץ למרובע,
משבצות, משבצות של שנה טובה.
אותיות מספרים,
יום ראשון יום שבת וחוזרים.

בימים כתקנם,היא הייתה הולכת על התקרה.
כרגע היא התחילה לדבר אל המסך.

וידוי
אני, נושמת
אותך,
אך יש בי צדדים מתנגדים

גורל
להרפות, וללכת.
קצת בוכה
וצועקת,
זיכרונות צפים על ים שחור אינסופי.

אכזבה
היא,מותחת קווים וגבולות.
מתחת,
לנפש פראית המנסה לכלוא את עצמה בעיגול.

עצב
כל קליפה שעוטפת נראית כבדה מאי פעם,
כל חסך מרגיש כל כך חסר.
את עוצמת חזק חזק את העיניים,
ורוצה להסתתר.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
..."כי אם אבא שלי הוא אלוקים הקדוש והנורא, כמו שהוא אומר
לכול מי שנמצא בקרבתו,
אז אני השטן בהתגלמותו.
ואני צריכה להתבייש בעצמי."

ביקורתי
"... ומתוך שתיקתך תבוא גאולתך
ומתוך עצלותך יבוא ייאושך"
כן...
את עצלנית!


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
לפעמים הסיפורים האלה נמאסים גם עליי.
מסתובבת בלילות, בתוך ערימות של בני אדם.
מפחדת להתעורר מחר בבוקר
ולגלות שהוא נדם.

עבר כל כך הרבה זמן מאז שאהבת אותי,
עבר כל כך הרבה זמן מאז שהתעוררנו ביחד לעוד יום,
עבר כל כך הרבה זמן מאז טבענו אחד בעיינים של השני,
עבר כל כך הרבה זמן מאז ליטפת אותי ברכות.




"כה אמר פרעה:
כל הבן הילוד
היאורה השליכוהו
וכל הבת תחיון"




לסבית ממורמרת
ברטרו לימי
העבדות, מוצאת
סימוכין
במקורות.

בזרקור
עדן מימן
עדן מימן

nobody becomes an
artist unless they
have to.



תרומה לבמה





יוצר מס' 52168. בבמה מאז 30/6/05 20:25

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לעדן פרי
© 1998-2014 זכויות שמורות לבמה חדשה