אני כבר חצי שעה יושבת מול מסך המחשב ולא יודעת אם לשלוח לו את
ההודעה שכתבתי, מצד אחד אני מאוד רוצה ומצד שני אני מפחדת
מהתגובה שלו, אולי הוא ייבהל ולא ירצה. ואני יפגע. טוב
החלטתי.. לחצתי על Enter וההודעה נשלחה.
יעל נכנסה לחדרה של נעמה והסתובבה שם, הייתה לה צמרמורת בכל
הגוף אבל הרגישה שהיא לא יכולה לצאת משם. היא נכנסה כדי לקחת
את האלבום תמונות, לראות איך עברו את השנים יחד. הכל עוד היה
מסודר בחדר, כאילו כלום לא השתנה, כאילו היא עדיין שם. היא
ניגשה למדף להוציא את ה
היא נגשת אליי ובלי עצב, בלי בכי, אפילו לא דמעה אחת, היא באה
אלי באדישות ואומרת לי: "דניאל, יש לך עד הערב."
"עד הערב מה?"
אני כבר חושבת: לסדר את החדר, לנקות קצת את הבית... על כל
הדברים בעולם חשבתי, חוץ מעל הדבר הבא שהיא אמרה:
"לחיות!"
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
