|
"צריחות שצרחתי נואשת, כואבת,
בשעות מצוקה ואבדן,
היו למחרוזת מילים מלבבת,
לספר שירי הלבן.
נגלו חביונות לא גיליתי לרע,
נחשף החתום בי באש,
ואת תוגתו של הלב הכורע
יד כל במנוחה תמשש."
ספר שירי/רחל
צילמתי את המפגרת וחזרתי לתשוקתי האמיתית
|
"...אתה נולד ורק אז אתה עולה כסף..."
|
אלף שורות כבר כתבתי
מליונים של דמעות ומילים על הדף
אלף חלומות כבר חלמתי.
|
בהתחלה של הקו שמולי עומד חרק
|
אני איתך אבל את רק חצי
חצי איתי וחצי עם אחרת
אבל אני במערכה לבדי
נלחמת בתחנות רוח
מאיימת ורוצה לחתוך
|
זוכרת כמה כאב לי, זוכרת איך בכיתי בלי סוף
זוכרת אני את המילים שלך כאילו זה היה אתמול
זוכרת איך בכיתי, בכיתי שעות עד שהתעלפתי בסוף
זוכרת את היום, השעה, הדקה כאילו משהו בי היה לא היה
|
"...אך רק את מבינה כי את איתי בבועה..."
|
לחרוט את זה בדמיוננו שנים לפני המעשה...
|
את ליבך את שומרת רק לראותו יכול הים
|
"מדמיינת אותך עם הסיגריה של אחרי"
|
ואני כלואה, כלואה בתוך עצמי
|
שפוכה לגמרי מעשנת עוד סיגריה וחושבת עליך
לפחות פעמים ביום...
עם כל בירה וכל נשימה את בכל מחשבה.
|
מין פרצוף של מלאך ומושלמת כל כך
|
שומרת זיכרונות אני
שומרת על נייר, כאילו שאני אסתכל על זה באמת חבל לי על הזמן
כותבת שירים אני
כותבת במחברת כאילו שהיא לא תאבד לי מתישהו אי-שם.
|
תמימה כילדה שרק עכשיו לקחה אתה אמה לגן ובדמעות ניתקת
מזרועותיה...
|
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות
|
|
|
באמת הכל נכנס
פה לשיפצור
ומחזור, או שזה
סתם זיון שכל? |
|
