|
רואי כהן, פולני בכל רמ"ח אבריו, ואפילו בכמה נוספים
שהתורשה חננה אותו בהם, מספר ומשורר על החיים
בהיסטריה. בכל מצב, מכל סיבה, היסטריה מסתמנת להיות
המצב היחיד לתפקוד תקין שלו.
הקריאה בחומר המפורסם על ידיו הנה על אחריות המשתמש
בלבד, ועלולה לגרום לבעיות פרפור קשות.
עכשיו זה די ברור שאת הזאב ביית האדם. הכלב הוא הסימביוזה
האולטימטיבית בין זאב לפולניה.
מצד אחד יצור אכזרי, ללא רחמים שמוכן לעשות הכל כדי להגן על
העדר -
הפולניה,
ומצד שני, יצור בעל אינסטינקטים לאכילה כפייתית ללא גבולות עם
נכונות גדולה לקבל - הזאב.
|
"החמאס קמו ב-1939, וישבו רק שלוש שנים לאחר מכן. הם סובלים עד
היום מכאבי פרקים. מקור שמם הוא 'חמאה נמסה - חמאס'."
"עכשיו אתה מזכיר לי - אמי הייתה נוהגת לצעוק 'חמאס' כשהחמאה
הייתה נשארת יותר מדי זמן בחוץ."
|
נחמה הייתה האחות האבודה של מרים.
כל כך אבודה, שהיא לא ידעה בכלל שהיא בחולון ולא בתל-אביב,
רבתי!
|
"הוא לא נאבד, הוא אצלי"
היא אומרת,
איך שב מן הכפור אל חומה,
היא זוכרת.
"זה כבר לא עצוב,
הנה הוא..."
היא ידעה שישוב.
|
פותח חלון מנער את העבר,
זורק את הזבל,
ואת מה שנשאר
אני מגבש לזהות כמו עיסה של נייר.
|
בלעדיך זה לא באמת לילה
זה לחכות למחר
בלעדיך זה לא רגע
זה סתם זמן שעבר
|
היא פורסת כנף
ומותחת זנב
היא הרקע שלך, שהולך ונחשף.
לוך נס
היא חיה, נושמת, בתוך הנהר
חוזרת כשחשבת שכל זה נגמר.
|
השיר הזה , חשוב לציין, מוקדש לבן אדם מדהים, שמסתבר שאני לא
היוצר היחיד בבמה שמקדיש לו שירים, על זה אומרים...
מיליארד סינים (או יוצרים בבמה) לא טועים!
|
"לא כולם גדלים."
"אז מה קורה למי שלא גדל?"
"קטן."
"איך זה קורה?"
"אותו דבר כמו לגדול, אבל לכיוון ההפוך."
|
שיער הנלחם בכח המשיכה, פולניות חסרות מנוח, וארוחת חג שתשאיר
את ואן דאם פעור פה, כל זאת ועוד בסיפורם המופלא של משפחת
פוירשטיין.
|
שבע היה מספר טיפולוגי.
הוא לא נולד ככה. אביו סיפר לו שזה קרה לו כשהיה בן שלוש.
אביו של שבע היה סופר, לא משהו מיוחד, סופר סתם.
|
"אני לא חושבת שזה יהיה חכם."
"אז מה זה יהיה?"
"מטופש, סביר להניח."
"אז גם את מניחה."
"כן, אבל הנחות מבוססות."
|
שלום, תודה שהתקשרתם,
שיחתכם חשובה לנו, אך נציגנו מטפלים כעת בפניות קודמות.
אם ידועה לכם מספר השלוחה, למה חיכיתם עד עכשיו?
|
|
|
המשחק של
אנדר!
פרובוקטור. |
|
