|
ובפעם ההיא, הזו
שוב ניבט באופק חיי
המקום הקסום למרחוק
|
את, שהגעת אל המיתר המאובן שלי
ובאצבע פורטת קלה וחיוך אחד
יצרת בי רטט מבורך.
את, שמלאתי את שתיקתי צלילים,
שהזכרת לי נשכחות
שגרמת לי להבין שגם בי עוד מנגינה.
|
חץ מכושף במצפון מאווי
מצביע רק עלייך
|
קול הלמות פטישים בראשה לא נשמע עוד
המולה ושאון באחת נאלמו
|
זה מכבר אינני אוהב את מה שאני כותב
|
אין כמו לילה קייצי בירושלים
הלילה האחרון שלך במחוזותינו
היה זה לילה קיצי
בירושלים
|
כבר עשרים וחמש שנים שאני מחפש אחריה. אחרי האחת, אותה האחת
ששווה את כל החיפושים האלה וכל ההמתנה רווית האכזבות.
|
פרק זמן לא קצר התמהמהתי במים הרדודים שלך. אינני נוהג למהר
ולקפוץ היישר למים הקרים, או העמוקים, ואף בזו הפעם לא חרגתי
ממנהגי.
|
ספורות למדי הן הפעמים בהן חש אני את המחנק המלוח הזה, שרק
דמעה במעלה הגרון מסוגלת לגרום. עוד מעטים יותר הם המקרים בהם
דמעה כזו מצליחה בטיפוסה ונחשפת לעולם החיצון בדרך של הפיכת
עצמה ללחלוחית כזאת שנוצצת בעיניים שלי
|
ולא ידעת, שלא גלגול אחד, אלא שניים, עובר כל פרפר
בטרם יגשים את הפוטנציאל הצבעוני המרטיט שלו?
|
ארבעה סינים (לא שניים)
בלי כינור גדול
|
|
|
הקיץ לא נותנים
לקדחת לקחת!
צרצר. |
|
