|
 340107095
נולדה בשלהי קיץ 89 ועד עכשיו תרה אחר פידבק כלשהו.
"כה ציפיתי ליום והגיע
אך מדוע בוכה בי הלב
מי הפך את שמחת פגשתנו
לעצבון הפרידה הנוקב
מי הצר האורב לי בדרך
המרעיל בארות נחמה
האמנם רחשי גם עליך
תנתך חמתי הסתומה
האמנם לשכך את הזעם
של האל התובע כל בכור
אעקוד על גבי המזבח
גם אותך רחשי הטהור"
(רחל)
רעות ארז.
שמים כחולים צבועים במשיכות מבולגנות, שמש קיצית חזקה, קורנת
שולחת את חומה. חול מצמרר, מחומם מקרניה החובקות של השמש וים
שואג, צועק שסופו קצף לבן.
|
וכשהכל בעיניים פעורות משמחה
בוהים בויזואליות הנגלית-
|
זה בסדר ונורמלי
לחיות ככה במצור ובמצוד
בלחץ ובהתעוותויות
בשכלתנות גוועת
בנפש מזוהמת
|
אידאלזיציה חונקת,
פרקפציונזם מנמיך
|
אין לך מושג
כמה המגע שלך חשוב
|
והיא מתדפקת על זגוגית חלון האיטום
|
והיא בצורה כה חיננית,
אנרגטית מעופפת -
|
ולימים אני מתאהבת בך מחדש,
נוגעת בך, אומנם בהיסוס, כמו נגיעה בהילתך
|
קילפת ממני את כל השכבות,
בביטחון וחיוך מרגיע
|
כמו משקרת לעצמי
שזה שהם לא חודרים לתוכי
|
איני רוצה עוד בגן הזה
עם האדמה המופקרת
ורוחות הרפאים המחוברות בצינורות לשקיקים.
|
בלילה הזיתי אותנו משחקים תופסת,
בעינייך זיק של תום, חמלה וקבלה
|
הכול כמה אליך, למגעך, לחומך
ואני מרגישה תלותית מאי פעם
ואני מפחדת ומתביישת בך, בי וברגשות;
|
מגדלנה זהובת השיער קוראת לך
לוחשת לך לנטוש הכול וללכת שבי אחריה.
היא לבושה טוהר ומתהדרת בזר מאושר
|
מים שקטים
גועשים בקרקעית,
|
אחרי שהכל נגמר
ביני ובינך
|
העבר עליי את ידך,
תן לי לחוש אותך.
התעלם מטבורי המדמם -
|
הם כולם סגורים, נעולים
בתיבת פנדורה
|
כמו היית לי למפלט
כשהכל הסתבך מנגד בסבכים.
|
הכנסתי אותך לחנות תיקון
שם שימנו אותך היטב,
נתתי הוראה לכייל לצמיתות
|
מול שתינו שוכבות שתי קופסאות גלידה,
|
ידך על גופי מחפשת נחמה
איזו עצם בולטת שתבזיק איזשהו זיכרון מתוק.
|
אני מחפשת מתלה לתלות בו תקוות
מתלה כזה שתולים עליו מעילים לא מאובקים
|
הוא הרגיש שהוא מאבד את עשתונותיו. כל כך הרבה מוטל עליו, כל
כך הרבה העמיסו על גבו, לעזור, לעשות, להיות, לנשום.
|
אדישות, סגירות לאט לאט מתקלפות ממני
ומשאירות עור יבשושי, מקומט ומתפורר חשוף לעיני כל.
|
לסחרור הזה אין סוף.
כמו מסלול מכשולים ללא נקודת סיום וניצחון
|
היא יכולה לרדת לאט ולהתענג לאט באורגזמה צבעונית נעכרת. עקצוץ
קנאה צובט מבפנים.
|
המוח עדיין לא מעכל את הדבר הנוראי הזה, את היותו אמיתי. עדיין
כל כך לא נתפש וכל כך רחוק שנות אור ממני, ממנו. מעשה נוראי,
אכזריות לשמה, מראות שמחלחלים לכל נים ונים בגופי.
|
עצב עמוק הושתל אצלה ברגע שהוא מת, היא לא באמת חשבה שאותו
העצב ישלח חיציו ויפקוד את לבה זמן רב. במין מלנכוליה נוגה,
קצת סדיסטית, קצת מזוכיסטית, עם צחוק מר, אך מתוק.
|
ג'יבראני
הגן העדן של מונה.
|
ג'יבראני
הגן העדן של מונה.
|
ילדון.
צויר כשברקע אוריאל הרמן ואהוד אטון מלטפים את המילים בנגינה
סוחפת מהדיסק שלהם "פרויקט שירי רחל".
לילה אחרי שכתבתי את חזיון תעתועים.
|
אל הארכיון האישי (19 יצירות מאורכבות)
|
|
נניח, שהידיים
שלכם היו שתי
משגרי טילים
ענקיים, מי,
ואני שואל אותכם
ברצינות, היה
מתעסק איתכם?
הצבא כמובן, כי
כשיש לך בן אדם
עם 2 משגרי
טילים בתור
ידיים, אתה
משתיל כוונות
לייזר על
האוזניים שלו,
ושולח אותו
לעזה
אני, שצריך
להפסיק להמציא
נשקים |
|
