|
 ''אשרי האיש
אשר לא הלך בעצת רשעים
ובדרך חטאים לא עמד" ...
|
כשהיא כותבת שיר זה עושה לה טוב
הזמן חולף בגיל פנס דולק ברחוב
השקט הנפשי מושיט לה את היד
שהיא כותבת שיר היא לא תמיד לבד
כשהיא כותבת שיר היא מקשיבה ללב
שלפעמים שמח ולפעמים כואב
שהיא כותבת שיר היא מגלה סודות
שככה נפלטים כמו לוייתן אל חוף
כשהיא כותבת שיר בכלל היא לא יודעת
מאיפה הוא יתחיל ואיך הוא יגמר
כשהיא כותבת שיר ומצליחה לגעת
גם מזג האויר תופס כיוון אחר.
נולדה ב-1967 / חדרה
שב לידי הבט אל האופק
וראה איך השמש שוקעת לאט
שמים כתומים בוערים, בכל אופן
אמור לי היכן כל האור נעלם?
|
אמא
את כל חיי
מאור עיניי
ואין כמוך בכל העולם.
רק רציתי שתדעי:
|
אבא,
לו יכולת להיות לי יותר
היום לא היית בוכה
רק עיניך עודן מספרות
עד כמה אתה מצטער.
|
הוא עומד בפינה בין היין לגבינה
משחק אותה קול, לא אומר אף מילה
|
בליל ירח מלא עולות היללות
הלב צמא לאהבה, הגוף-רעב לחום
|
יושב המשורר מול הדף הלבן
משורר את הרגע, משורר את הזמן
|
כמו פרפר אל האור
כך נמשכתי אליך..
|
בירח שקוף ומואר בהילה
תחוש בטירוף מעל גג העולם
כוכבים ילוו את דרכנו עד כלות
|
אם ישקיט ים גדול את גליו
אותך אז אוכל לאהוב
|
הים תמיד מקשיב לי-
כשטוב לי או רע,
אין לו גוף או פנים ואפילו צורה
|
שירי לירח את בדידותך
שירי לירח געגוע
הן לא לשוא עומד מול חלונך
קבצן של אהבה, חייל פצוע
|
בזמן שאת מביטה בירח
את לא לבד
|
כולם הגיעו למסיבה
כולם היו
רק לא אתה
זה קצת עצוב וקצת שמח
להישאר עם הירח
|
פנסים דולקים
באורות נאון
וזנבות כלבים
מכשכשים בלי קול
כשאיתה אתה בורח
למקום רחוק
|
והלב בתוכי מתהפך בקרבו
שוב ושוב הוא הופך אבני-דרך שותקות
בין כל עץ וכל פרח
|
סרגתי סוודר לשמש בחוטי זהב
כעת היא עטופה בחום שלא נגמר
שולחת אור זהב מבעד לענן
ומותירה אותי נפעמת-
איך הסוודר לא נשרף?
|
אדם חי במציאות בין ירח לשמש
חי במציאות ונסחף אל הים
בגלים יש עצבות מלוחה וצורבת
בין שפל לגאות ידע טעמם
|
איך צומחים סביונים
בין שבילי הקברים השותקים
ולוגמים חייהם בדממה...?
|
אם בבוקר
כשתתעוררי רעבה
יציע לך ביצה קשה
|
הוא שוב לובש את הכתונת הלבנה
כבר התקלח, התגלח, התבשם
ומתיישב לו על כורסת ענן רכה
עיניים לא עוצם
אישון בם מתגלגל
|
בלונה פארק בגלגל הענק
הוא ישב מכווץ מדי פעם רעד
|
ובסוף כל המדבר הזה
כוס קפה איתך עושה לי טוב
גם אם אתה שותה רק נס-קפה
החלב עלי, עזוב.
|
לא יקרה לך כלום
אם תשכב לצידי עוד דקה אחת מתוקה
תספר לי סיפור, או תקריא לי שירים
בעיניים פקוחות לרווחה..
|
בקצה שמים אפלים ישנו ניצוץ לזאבים..
|
ברקים
חותכים את הרקיע
הבזק של אור בעננים
|
ולפתע באמצע החיים
מגיע הזמן
אדם יושב עם עצמו ותוהה
בשביל מה הוא חי?
|
אז שמור עליה מכל רע
שמור על נשמתך הטהורה
כך תוכל להרדם כל לילה
ובימים - לשאוף תמיד למעלה.
|
רוצה אותך גבר
קצת רך קצת קשה
אך אבוי שוד ושבר
אתה שוב נמס
|
בערב, השמש נוגעת בים
ירח עולה ומבליח כוכב
השקט שלי ושלך נפגשים
אני מדברת, אתה רק מקשיב.
|
כוס בירה שלישית
ואני שוב "זרוקה"
זרוקה מן הבית
זרוקה מהספה
|
ואני כל-כך אהבתי את החיה שבך
את לובן עיניה בסבך העלטה
את דמה החם,את קול היללה
שהזהיבו בלאט את פני הלבנה
|
במצולות רובצת לה דממה
שם שוחים עד אין סוף
דגיגי המחשבה...
|
מה אכפת לדוכיפת לשבת על ענף
עוד תולעת לנשנש במקורה החד
להניף אותה אל על עד לבליעה סופית
ארוחה חמה ביום בעצם , זה מספיק.
|
בשעת בין-הערביים
כשהים מתחמם
היא נכנסת למים
בגליו להתלטף
|
אם מחר כבר לא אהיה כאן
אם תרגיש מעט עצוב
תן מבט אל הירח המלא בכל הטוב
יש בו אור אשר לוקח מכולם את העצבות
ואותה הרחק שולח למקום אחד חשוך
|
הבל פיך החמים
חופן בי ים געגועים
אל הימים האחרים
בהם טעמתי נעורים
|
תינוקות מגודלים החושקים בצעצוע
ולקרב תרנגולים
הם יוצאים מדי שבוע
|
הזמן עושה אותי רכה
כשאני איתך,
גם כשרצות לי הדקות
ונעשה קצת מאוחר
|
הוא אוהב אותה פראית
היא שונה
היא קצת אחרת
עדינה וביישנית
משילה עלי כותרת
|
חצי ירח שלח לה מפתח
אל טירת החלומות
יחפה מהלכת בין כל חדריה
ורואה צינצנות של פנים מוחמצות
|
כבר לא רואים אותה יותר
בקצה האופק
נעלמה כמו לא הייתה שם
מעולם
|
היא תחכה לך שבוע
ותחכה לך שנה
רק עימך ליבה פתוח
ונושם המנגינה.
|
אישה תיקח אותך מהר
אם תסלח ותוותר
אל תתנהג כמו תינוק
אתה הגבר זה לא צחוק
|
היכן היא אותה אישה ילדה
אשר ישבה על נדנדת החיים
ואחזה בשלשלאות המילים
בין מציאות לדמיון?
|
מעל הסיפון האיר הירח
באור סנוורים מהפנט
שתיתי הפוך, שלשלתי מטבע
ומשהו החל לצלצל...
|
כל לילה בדיוק באותה השעה
הוא נרדם בשלווה חרישית על הכורסא
|
הירח מרחוב לה גרדייה
ליווה אותה הביתה
|
הלילה נעלם בלי שיר לאור ירח
עיני האפילה קורצות לחתולים
המחוגים רצים, הזמן מהם בורח
אך הדממה יפה להרהורים..
|
היא רק רוצה שתרגע
כשאתה איתה מתכסה בחלומות
מתחת לשמיכה.
|
מול חלוני ירח מעורפל
עגול, גדול, מלא ומסורבל
בזכרוני עודנו מכורבל
וקרן אור נושקת לתלתל...
|
כל לילה
הוא מחכה לה שם בסבלנות
|
אישה יכולה לשגע פילים
ולפשוט את עורם-
בסכין של מילים
|
בבית אבות אחד קטן בסוף הדרך
ריח השתן נוגע בכתלים
ושם רופא, אחיות, ומטפלת -
שתפקידה להחליף טיטולים
|
ובלילות מציץ ירח מסדק הענן
מביט על העולם
עולמנו הקטן
|
ובשלהי הקיץ
דמעות של סתיו על החלון
ירח מר עדיין, נותר לבד בגלגולו
|
אני יודעת, זה בנאלי לכתוב על חול געגועים
|
זה לא הצ'יפס, לא הדג,
לא השניצל...
|
ושוב אתה נושק לצווארי
עם ריח המליון דולר
העולה מהזיפים
שלא גילחת
|
ומה הם כל החיים האלה
אני תוהה
אולי ניצוץ של דיכאון?
|
מבעד לחלון חדרי אור הירח מזהיב
אני נמלטת אל ההזיות
ולוקחת אותך עימי
|
והיא הולכת ומתרחקת מהעולם
סבוכה בתוך סילון עשן
נישאת דומם על כנף הרוח
אל ערפילי ענן
|
חצי ירח המביט בחלוני
רואה אותי בוהה בו עד אין-סוף
כל לילה משנה את הפנים
ועל פני מזליף טיפות של אור
|
מביט בו המלצר ולא מבין דבר
את כל הכפיות בתיק גדול אגר
מדוע זה תיקח כפית בכל שעה?
שאל ת'רומני ולרגעים תהה
|
יושב לך ג'וק בראש
רק ג'וק גדול וחום...
|
גחליליות שרות בחוץ
ירח מתמלא באור
רק החתול שלך עוד משחק
בבד קטיפה ורוד.
|
הטבע עושה את שלו
ואף פעם לא שואל שאלות
אחרי הכל ביינו לביינו
מה כבר נותר לו לשאול?
|
אט אט הן נמסות
נושרות על אדמה סדוקה
מלחחות שורשי עצים
פרחים ועשבים
|
כף ידך
היא מכשיר הניווט
המוצלח ביותר עבורי
|
יש לו רגל אחת כבר בקבר
אחריה תבוא השנייה.
היא תניח פרחים על האבן
ותמחה מעיניה דמעה
|
קח טיפה מן הים הכחול
צבע מילה בליטוף המכחול
אהבה, יש לה אלף פנים
באה והולכת, כמו גלים.
|
ימבה ים ולילה מושלם
אוהל קטן סוגר עוד אשנב
כוכב מנצנץ, ירח מעל
מה צריך יותר מזה בעולם?
|
יקירי,
זה אתה שנרדמת
אז אל תספר לי סיפורים של סבתא!
|
עברנו דירה
הייתי בטוחה שהוא לא יבוא אלי יותר
|
תראה איך הירח הלילה התכווץ
תלוי הוא כמו בננה על צמרות העץ
שוב משייט רגוע בנהר החשיכה
תראה כיצד הרוח את שלוותו ניפצה
|
ובלילות בכל שעה
עיניו צדות את מבטיי
|
היא כותבת את חייה
ושואלת - בשביל מה
היא צריכה לחשוף עוד שורה איומה?
|
כותבת בך אותיות בסבלנות אין קץ
כותבת בך בלי שגיאות
כמו בתנ"ך מלא...
|
יש לילות בהם היא רחוקה
ונפשה דואה אל המרחב
בכותונת לילה חצי שקופה
בת-הים חוצה חופי זהב..
|
היום לא עשיתי כלום
וכלום ממש לא בא לי לעשות
|
בצימאון חיים
אשיר שירי עצבות
חרצית וכלנית
אשזור לצווארך
|
רוצה אותך כמו פעם
נסחף אל אי אבוד
רוקד איתי ריקוד
שטוף שמש בלחיים
|
ירח דק
שני כוכבים ליד
כתמי דלעת לצד קישוא אחד
סיר המרק מבעבע
הלהבה גדולה
חצי עולם כמעט טובע
אתה מותח עוד מפרש
|
לא אוהבת
אבל חייבת כל בוקר
לקנות לחם וחלב
|
ביום שתכתוב לי חרוזי שירה
אחוש בגדולת אהבתך.
|
אתמול,
לאור פנס חיוור
ישבתי על מדרגת אבן דוממת
|
שיר היוצא מהלב
נוגע לעיתים
עד כאב
|
הוא לימד אותה בשקט
להדליק את הירח
ולנשום חלום
|
לילה אחד לאחר הגשם הראשון
לא יכולתי לעצום אישון
בני הקט והטיפשון
קטף ענף יבש מעץ הזית
|
בשקט בשקט לך אל הרפת
פרות שם תחלוב בידיים רכות
|
בדיוק כשנרדמת
הסתכלתי על הירח -
הוא הסתובב לרגע
ונעלם בתוך ענן..
|
ביום שרציתי לכתוב לך שיר
נסעתי מהר לאורך הכביש
|
אבא שלי
הוא רק אבא שלי שהביא אותי לעולם:
ילדה רגישה שכותבת שירים
על אב שמזמן לא שלה
|
ירח זהב קורא מחשבות
אם תצלול בעיניו תגלה עתידות
מעל הבניין בקומה חמישית
התיישב על ענן והשקיף חרישית
|
אני ים הנוצר את גלי דמעותיו במעמקים
יום אחד, כל המלח יצרוב עד זוב דם
את החוף ואותי
|
הפלגתי הרחק עד סוף העולם
בלב האוקינוס עגנה ספינתי
מקצה הסיפון המוקף תכלת ים
עיניי אהבו את מבט הטורקיז
|
העצבות הזו
הניבטת בעיניך
מבקעת סדקים בנשמתי
|
אל תחפש את הנס בקפה של הבוקר
הכל נמצא במצב-הרוח
גם הבוקר זרחה לה השמש
כשהתחלתי לנוע
|
אני אוהבת
לכתוב שירים בלילה
זה מאתגר אותי
ומעורר אותי
וזה מפתיע
|
שיר אהבה ישן נכתב בלילה רך
את מילותיו לוחש אור ירח.
|
יא מכוער מתי כבר תתגלח?
יא מכוער את גופי אתה שורט...
|
תסתכלי במראה ותראי
איך חמקו השנים מידייך
הפנים אותן הפנים
העיניים אותן העיניים...
|
היא מושכת את השמיכה מעליך
ואתה מסובב את הגב
|
מה את עושה שם ודמעותייך דם?
צאי אל השמש
יש הרבה דגים בים.
|
אתה שנוגע יודע - גם הלילה יחייך לה הירח
|
בין אור כוכב לאור ראשון
בין קול העש שבארון
בין העוגה לקינמון
העגבנייה למלפפון
|
בתוך הווידאו הישן
החל סיפור אהבתם
של אנשים וחלומות
בתחילת הדרך...
|
" סבלנות סבלנות לא קונים בשום חנות "
לחשה העלמה לבחיר ליבה
כשהבטיח ליל-ירח פראי
|
סוד היין האדום
נמזג ברוך אל הכוסות
האוירה מזמינה שוב פרפרים
|
היא כבר לא ממהרת לשום מקום
יש לה אתו סיפור ארוך
עם התחלה טובה ועתיד ורוד
|
הכל הבל הבלים
אמר קוהלת והלך
השאיר אותך לחיות בתוך סלט של חצילים
|
ושוב הוא אומר לי:
"בואי נעלה למעלה
מחכים לנו רגעים יפים
אני מבטיח לך
הלילה עוד תגיעי לשיאים".
|
היית משב רענן מלטף
היית הצל המקדים צעדי
הלכתי אליך מבוקר עד ליל
ומתק שפתיך הילך לפני
|
קשור לי סרט בעיניים
ואטום את אישוני
לא רוצה לראות ירח מחייך למול עיניי
|
שש בבוקר
מתעוררת מצלצול השעון
עוד חמש דקות של שקט
עוד חמש דקות לישון
|
שיגרה זה רע חייבים לגוון
על אותה הסירה בנהר הסואן
|
רואה אותך רואה אותי
רואה את הכביש המוביל למלון
|
עוד סיגריה מעשנת את עצמה לריק
צל הזמן נושר בין האצבעות
הימים חולפים שיערך מלבין
לא כל-כך נעים לטפס על הקירות
|
הירח הלילה יסגור מעגל
אור נאון ימלא בכל עין
ירתום את סוסיו אל מרכבת זהב
ויצא לשוטט בשמים
|
על קו החוף עוגנות המחשבות
ומביטות בך עולה מקצה האופק
פורשות מחצלת צבעונית על גב החול
אינן מרפות, רק מסעירות בי את הדופק
|
שיר נולד מתוך הרגש
אחר-כך נכתב על דף.
|
הגשם הראשון שטף את הרחוב
טיפות נוגות של אור זלגו מהירח
עיניך הטובות, שפתיך החמות
קראו לה לחזור לשקט הנוגע
|
בין שני עצים תלית לי ערסל
אמרת: "בואי נתערסל בחלומות"
אך הערסל קרס
|
שתלתם עצבים בי אמי ואבי
עצבים , עשבים למכביר
|
שקים של שמש
העמסת על עגלתי
והיא - קלת גלגל דוהרת
ברחובות חיי
|
ופתאום הוא מפיל עלי את הירח ואומר:
'עכשיו תישחי לבד בים של אור'
ומי אני ומה אני שאתווכח
עם המלאך שהופיע בחלום?
|
בשביל הקולב
אתה לא צריך פרה בארון
|
מתוך ליבו הרך, ברחה האהבה
שלל פרפרי הזמן , מזמן הרחיקו לכת
|
פרפרי שכחה שבו אל גני
עת הושטת לי פרח
נוטף טל,
אדמוני
|
ציפור קטנה על צמרת העץ
התנדנדה לה ברוח
החלה לצייץ
|
בזמן שעצמת עיניים
על גווך שוטטו ציפורניים
|
התעוררתי
אל סבך כאבי הגב
עטופה במעיל נדודי השינה
ועיניי עוד תרות אחר צלך האבוד
|
צל הירח התכרבל
בתוך פלומת העננים
לגם את מתיקות הזמן
|
אם יקום אדם ויצעק
"יש לי אהבה"
ירחץ בה את פניו
ישיר מול המראה
|
נר שכבה לעת בוקר הותיר זיכרונות למכביר
|
מישהו קורא אותי הלילה
ולא אדע את שמו
מישהו קורא אותי מ-א' ועד-'ת
ומימין לשמאל
|
עוד שיר קטן נכתב עלינו
בעט כחול ושיגרתי
על שמי הליל חרט את שמינו
ירח מר וחלבי
|
בתוך הכיס
במעיל הישן של אבא
התלוי על קולבי הזמן
מצאתי מכתב, שהתפתח לרומן.
|
יום אחד
אולי אותך אפתיע
ואלחש באזניך:
"כמה סוכר?"
|
המשך לשתוק
ואל תאמר מילה
בקרב הכריות הבא, תוכנע בנשיקה...
|
נושמת את השמש מעיניך
את שמי התכלת הרכים
את הציפור,
ומציירת את הקשת מעליך
באדום, צהוב, ירוק, כחול
|
שאל:
"אז איך עושים את זה
כשהגוזלים בשטח?"
|
ושוב הנחירות מרעידות את הקירות
מזכירות לי שאני כאן לא לבד
לעיתים הן נדירות לעיתים הן מתגברות
כך נולד עוד שיר כה מיוחד
|
ריח אהבה באוויר
פטריות ברוטב שמנת
שמים כחולים ים גלי
תשוקה בחמאה מטוגנת
|
ובתוך דממת הליל
היית לי חבר
|
כותבת לך שיר ומוחקת
מתקרבת בזהירות ומתרחקת
עת הלבנה מביטה בחלון
מחייכת מעל
ושותקת
|
רציתי
שיהיה לך שמח
ולא תהיה יותר עצוב
ועם חיוך
כמו הירח
אל חלוני תשוב
|
בקשה היא שתכתוב לה שיר
בלי חרוזים או מנגינות
|
עוד לילה על הדף הלבן
מתעד את הרגע
נוצר את התמונה
|
שוב הירח שוכב לו על הגב
כוכב זורח נוצץ באישוניו
על ענני קטיפה רכים הוא שט
ממרחקים נותן בך מבט
|
הלילה לא תוכל לדעת
מה קרה ללבנה
ספון אתה בחיק שמיכת החלומות
גם לא תשאל מדוע
היא נראית פתאום שונה
כשהיא שותה לה את השוקו
בלגימות קטנות
|
הנה שוב מופיעה לה השמש
מאירה ביופיה את כל העולם
חלומות מתוקים ברכות מגלגלת
ועוטפת בנייר צלופן
|
היום פתאום כולם כותבים אהבה
|
לעכבר השלישי
יש זנב יפיפה
שתי עיניו התכולות מזמינות לקפה
|
כתבתי לך שיר על החול
רק שיר שחלמתי אתמול.
|
שב לידי, הבט אל האופק
וראה איך השמש שוקעת לאט
שמים תכולים בוערים, בכל אופן
אמור לי היכן כל האור נעלם?
|
השתגעתי אני יודעת
התאהבתי בירח..
|
צרצר מעוך זה מה שנשאר
צרצר מעוך רגל פה רגל שם
וכשאני שואלת: איפה כל השאר?
אתה מביט בי חרש
לא אומר דבר
|
אל הארכיון האישי (112 יצירות מאורכבות)
|
|
יש אנשים שפשוט
לא מבינים שאם
העולם מושתן זה
לא משפיע על
הצהוב שבשמש |
|
