|
אז טעית,
אז בכית,
אז סיפרת,
וחלקת כאבים.
|
הנה בא לו חורף,
שערות סומרות למגע רוח.
חשוון הם קוראים לבחוץ,
שקיעה הם מכנים את צניחת הכדור הכתום.
|
איתך אני מחייך,
אבל אחר כך דומע
|
אכזבה,
מתוכננת מראש,
אחת ידועה, מתוזמנת
היטב.
|
אם רק נסתכל נכוחה בחיים,
אם רק נבין מה קיים
ומה אשליה.
|
שאין שום דרך למצוא שביל זהב
בין בעל אהוב וזר.
|
ונדמה שהדרך ארוכה
בהרבה,
בדרך אלייך. העולם עומד
לי לרועץ, מעכב והשעון
|
לצלצול מחשבתך מזדקף
לאנחות קולך נרגע
ומוצא את עצמי בעולם אחר.
|
בואי כבר...
כי עייף אני מחיבור מחשבות
|
נקי את ליבנו ממילות האחר,
טהרי את מוחנו מתאוות ניצחון.
|
זה לא משנה
עד כמה תתרחק מנקודת
המוצא.
|
כאב לשמחה וחוזר
חלילה
וחס על עצמי
|
החלמון סתום העין אומנם
מכסה פניו...
|
ופתאום רוגשת שמחה,
לפתע מבליח צחוק את האוויר.
|
הילדים רצים להיות לוחמים,
לשמש חומת מגן,
קנה השילוח,
סוכר המוות ירוק המדים.
|
אתכם יהרוג
אך חיי ממאנים מלנחם.
|
זה אותו המולך
ואותה שטיפת דמעות
לפצעים, מלוחים
|
ילד פלסטיני עם לב של זהב
ומחשבות של שחרור.
ילד פלסטיני עטוף מעיל שחור
חגור בדבר רבנים ומשלח יד מהנדס.
|
על אחד מהרי מקסיקו הגבוהים
עמד מקסיקני נמוך במגפיים אפורים
|
בחולצת גולף אדומה מסתיר
את טעויות העבר
|
כבר חדלו הדמעות
מלזלוג על אפי
הקודר
|
אם רק תביטי בי
את תראי
מיד
|
ואני פוסע בין הטיפות
אל מוסד אקדמי,
מרכז הניוון,
|
למענך אטפס על ההר
אך לכבודך גם אתגלגל
מפסגתו
|
ומתי שמחת?
אתה שואל עצמך,
במטרה למצוא,
|
ולפתע מרגיש קצת פחות משומש
|
בואי נחייך את עצמנו לדעת,
בואי נאבד את תחושת החטא
שעשינו לאחד שלך.
|
חלומות באספמיה
תקוות בקרקע
רצונות בשמיים
ומעשים אין.
|
בתוך ים של יאוש את לי קרש
|
עוברים בין ארבע
כתלים מטים לנפול.
|
חמיצות
החיים
הרובצת כנמר לפיתחי
|
על כל אימא שלוחש
זולגת דמעה
|
לך תסביר לה מה זאת אהבה,
תרץ לה קיום אלוהים.
|
שוב מבקש את השקט
את השלווה
שתקל עליי ליצור
|
אנשים בשחור תוקעים בשופר,
מכסים קנה אוויר בקינה,
מבקשים מחילה.
|
משיח למען בריאה,
גאון למען ירקות עד.
|
מוצא בך כוחות נערה,
מוצא בך חיוך.
|
מחפש בתוכי אנרגיה פנימית,
מחפש בתוכי את הילד שאבד.
|
כשגלגל הסערה בתוכי מרצד,
מנתץ לרסיסים אני שהיה,
את לי סלע איתן,
|
תנו לי רק עוד רגע דל
בשפיות.
|
שמש בגבעון לא תידום
ופקקים בנתיביי איילון.
|
ממתינים לבוא מרצה
מזוקן ועטוי כיפה.
|
עוד אחד מלא סכנה
ושנאה עצמית.
|
עולמה צר כעולם הנמלה,
ואני אומר - הלוואי,
עליי.
|
ימי תהילה כבר לא יפקדו את חיי,
אפילו לא ימים של שקט יחסי.
|
אחרי תלאות המלחמה האחרונה,
מצאת עצמך בתוך אחת חדשה
|
ועננים ששטים
משתקפים
במי קריסטל תכולים
|
הורג את עצמי פעמיים ביום,
לפחות.
|
אני מת פעמיים ביום, לפחות.
פעם בירייה בראש,
פעם בגלגול כדורים אל בטני.
|
פערים
חברתיים,
בין אני ואתה,
בין עני ואחר.
|
היציבות ממני והלאה
מראשי הקודח
אל לשוני המתגלגלת
בחופזה.
|
רק תחצה את הקו
שהפריד בינך לבין
בטחון עצמי.
|
רק תביט
ותראה איך החיים מתכוננים
מסביב לבוא האביב.
|
המציאות נחתכה לשתיים
ברגע בו הושטת יד מן העבר
ומיששת את פניי.
|
ושוב חוזר ואומר לעצמי
שלום,
כשמוצא את עצמי עם העט
מכוון תנועת מחשבות אל
|
קצר,
קטוע,
תקוע בתוך מבוך
שאין בלתו.
|
כולם מכינים עצמם
לבחירות.
|
שיר הוא לא מסה,
הוא איננו יודע מראש
מה ברצונו להעביר לציבור.
|
אנחנו כבר
ממש זקוקים לו.
לשמשון המודרני הזה.
|
כולם מובילים אל
הרגע ממנו אחרוד.
|
נשים מצועפות פנים
ממתינות להחלטת גברים
|
ובסוף,
אולי,
תמצאו את עצמכם.
|
תנשום עד עשר,
תנשים עוד אחת.
|
שלח לי אור,
מלמלה כשפקחת עיניים,
וידעת,
הבנת פתאום,
את גודל החטא
|
|
|
לא כל מה שנוצץ
אינו זהב
לא כל מה שאינו
זהב הוא בהכרח
אינו זהב
על הנייר הכל
אפשרי אפילו אם
אינו על הנייר |
|
