|
ומה נשאר מכל זה?
רגעים קטנים שקפאו בתמונות?
הבזקי זיכרונות?
והשאר לאן הולך?
|
הערגה להיות נאהבת בדיעבד
מותירה קמטי עצב מיותרים
בזוויות.
|
כמו רגל גסה וכבדה שדרכה
אולי בלי משים?
אולי עם?
בשולי המלט הטריים של מדרכה חדשה.
|
אוחזת בחוט השפיות הרפה
אל תמתח חזק מדי
אולי אני ארפה
|
|
|
שלוש שנים עבדתי
על הסנטר הכפול.
כן, שיחשבו שאני
קורלאונה. זה
עזר לי בהתחלה.
המפיונר
הקומפולסיבי. |
|
