|
שנינו מופשטים, אלים
ומתחיל הסקס, האלים.
|
מדוע נשכחה נשמתי בתהומות נשייה,
או שמא טוב זה, כך אהיה אחרון המפסידים.
|
הקרחון הוא רק הקצה של משהו יותר גדול.
הייתי ילד שיחקתי לאורו של הפנס
ותמיד הייתה שם ליד מקום המשחקים
גחלילית.
|
הסוף של גבי הזקוף
העץ רם וזקוף
הגב שפוף.
|
אריק יושב בביתו.
שרון יושב במכונית.
אהרון יושב בבית כנסת.
|
ידך זכה היא מגפיי מלאכים
ואצבעותיך ארסיות כארס עקרבים.
|
האמת אני רוצה להתעלס אתה.
חיפשתי אותה עם לפיד בדרכי האדמה ולא מצאתי.
|
העין מקווה, שהעפעף לא ייסגר, וכהרף עין תמשיך לראות.
דרכים טפלות, נותנות חופש לשאלות.
|
המלך עירום, המלך עירום.
כמה, מסתכלים ולא נגעלים.
חלק, מסתכלים ולא רואים.
אחרים, רואים ונגעלים.
|
הלוואי והיו לי זרועות תמנון.
מדוע?
|
בחדר חסר צורה שכבנו, הרחנו את צחנת החיים.
לא זזנו, ולא משנו סנטימטר
|
חלמתי חלום, ובחלומי חלמתי חלום,
ובחלום חלמתי חלום עד אשר התעוררתי,
יותר נכון חלמתי שהתעוררתי,
|
גחליליות מקיפות את ראשך
עושות לך עטרה, הכוכבים
לכבודך מנצנצים שם באפלה
|
מיאוס משירה ארכאית, ממקצב חלק,
מנושאים טיפשיים של כתיבה קלה ובידורית.
כי אכן חציר העם, אך על מיתרי מחשבתי
פורט לו אלוהים.
|
יש לנו כלב במשפחה, כלב צייתן.
|
לבנה אחר לבנה, אגיל במגדלי ברינה.
יפלח עבים בשמים יגדל המגדל עד החלל הגדול, כי האני שלי עולה
על של אחרים, ואתפאר בו לעולמים.
|
וכמזמור למנצח, החיים עילאים יותר מהמוות,
כי כאשר מתים רק אז מתחילים הפרפורים, גוויעת האיברים.
|
הייתה לי חברה קראו לה מיטה.
יום אחד היא נשרפה והתכלתה.
|
אך עדיין נקרע, כמו ציצית פגומה.
סבל, או סבל רך בעולם רווי אפשרויות
|
אין דור צעיר אשר מודע לקיומם
אין דור תש"ח, הם מיתולוגיה יהודית
|
שלום עליכם מלאכי השרת
למה לא ריחמתם על אחי.
מי מלך מלכי המלכים
מלך האשמים.
|
ואומר מקיים, ומדוע לך לשאול ממני פרט זה.
הצרים, על חמתך, סופרים שארית דקות חייך.
השמש זרחה, חלפו להן עשרות שנים, ואולי לא?
|
האדמה תבקע, תרעש, תעשן,
תוציא להבותיה.
זהו, ניצחון הזמיר על הנשר.
|
יראו שלם, עד אשר החופש ייעלם.
אז, ירושלם, געגועים, אלוהים וכולי.
|
היה לי מורה לתנ"ך
שסיפר לי על הגיבור הפלסטינאי
|
הייתכן חולים נרפאים
נרפאים ממנת יתר של סמים.
|
איך ציפיתי שם בשדה לבואך
ואת לא הופעת.
ישבתי שעות, דיממתי עם השמש
הפלתי חושך על גופי כמו האפלה שירדה.
|
העץ נרקב עץ ושמו שרוליק
האילן השופע נהפך מרוט.
|
שנה קלישאה, הצבא משנה את האדם, לדעתי הצבא משנה את העיוור.
כל רגע ורגע בדרך כלל בני אדם משתנים, כמו נר שליד האש נמס.
לכן אין הצבא מבגר את האדם, אלא הזמן שעובר נותן אותותיו על
האדם.
|
ואנוכי, בוער לי החזה, איך עולם בדרכו ממשיך
אימתי שילומת רשעים תבוא?
|
היא אם שכולה
אם, מדינה שנואה.
|
אתם תהיו יודנראטים, תלשינו על דם מדמכם.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אנא השאר סלוגנך
אחרי הביפ |
|
