|
אינקוגניטו פן נולד בשלהי שנות השלושים לחייו במזרח
הרחוק. לפני שעקר משם - למערב לא קראו פרוע.
הוגה דעות ומתחרט עליהן, אוחז עטו בחזקה ומותח
שרירים כל שעתיים. אב שקול ליצירות קרועות, משמיד
מגירות סדרתי ומגיר סדרות-שמד.
מבכר בקביעות את עצמו. יורה ובוכה. בשירותו הצבאי
עסק בפעילות שוטפת של ספונג'ה. קיבל חינוך לערכים
בביה"ס לשמאים. למחייתו עוסק בשיווק דיאטות לקהל
הרחב ומחלטר כרוצח-סדרתי למצמיחות קרניים, משמיד
רעיות בגמר המלאכה.
אמש חזר בשאלה רטורית ומי יודע מה ילד יום.
תגובות יתקבלו בברכה, או בדוא"ל, ויזכו ליחס הרפתקני
משהו.
לא יוצא מהכלים. די רגיש לדברים. די סובלני. מתחשב במשק המים.
לא רוצח לעיתים קרובות.
ובטח לא מתרגש מאקסיות. במיוחד לא מיתולוגיות.
אז למה היא לא אמרה לי?
|
יום אחד הנשמה שלי החליטה לעזוב אותי. אני חושב שזה קרה
כשישנתי, או כשהייתי ממש עסוק, אז אפילו לא שמתי לב.
בהתחלה לא לקחתי את זה קשה, למרות שהיא לא הראתה כל סימן לזה
קודם לכן, חשבתי שנשמה זה עסק רק של דתיים בכלל, אמרתי לעצמי
שבמקרה הטוב זה כמו להתבגר בשנה,
|
אתה. תהיה אופטימי. תכתוב על שמש ועל ים, על אהבה - או על
ייסורים של אהבה שזה ממש פוסט-עכשיו.תמשיך. תחייך. תהיה המצחיק
של החבר'ה, החמוד של הבנות, עם הלבוש האופנתי.
בלי לרמוס ערכים, ללא שחיטת פרות קדושות, תהיה כמו כולם אבל
אחר. אתה.
|
הפיצוץ. והדממה שאחרי.
לו רק היינו יודעים במעט את השקט שאחרי הסערה היינו סומכים שתי
ידנו וחובקים בעוז את אושרנו.
אני מושיט יד ואף אחד לא אוחז בה, לא לוטף אותה.
הנצח צועד במקום ואיש לא גוער ומאיץ בו.
עשיתי פיגוע...
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
במה חדשה בריאה
למערכת העיכול |
|
