|
יהודית גרבר התיישבה כבכל ערב ליד שולחן הכתיבה. נורת נאון
מפזרת אור אפרפר על פני ערימות הנייר שנאספו זה שנים. יהודית
מוציאה את המפתח מהכיס, ומכניסה אותו לחריץ המנעול של המגירה
האמצעית. מהמגירה, יהודית שולפת מעטפה, שכבר מזמן העלתה גוון
צהבהב ומוציאה את המכ
|
"את חייבת לי 10 שקלים"-צעקתי. "אני לא חייבת לך אגורה"-צעקה
עליי המוכרת במבטא כבד. עכשיו כבר באמת הייתי מעוצבן. 'פוסטמה
רוסיה', חשבתי לעצמי בראש. אך מהר גיליתי שזה לא נשאר אצלי
בראש. "אני פולניה, אדיוט- וכדאי שתסתלק מפה מהר לפני שאני
קוראת למנהל".
|
היתה לחבר'ה התלבטות קשה לאן ללכת. גיא אמר שעדיף לצאת
ל'חורבה' כי פרסמו שיהיה אלכוהול חינם. לעומת זאת במועדון
ה'בקו"מ' אין כלום. אני עדיין רציתי ללכת ל'בקו"מ' כי זה
בתל-אביב .
|
. "אני טס לירח" - אמר מלא גאווה. "אבא שלי פותח שם חנות
למוצרי חשמל"- המשיך לחייך.
יונתן כעס. החלום שלו היה להגיע לירח. דוד בכלל רצה להיות
שוטר. הוא לא הצליח להבין מדוע דווקא דוד נוסע לירח ולא הוא.
|
"הכנתי לך הפתעה"-לחשתי לדנה , חברתי. "לא שכחת? איזה חמוד."
-ענתה לי בהפתעה מוגזמת. " לא שכחתי מה?" שאלתי , מפני שלא
הייתי סגור למה היא מתכוונת. " מה זאת אומרת מה? מחר אנחנו שנה
ביחד " - לפי פרצופה המחמיץ , היא התחילה להבין שאנחנו לא
מדברים על אותו דבר.
|
כשהיה בן 15 , ההורים של יונתן לקחו אותו לטיול באנגליה.
לונדון ליתר דיוק. מזג האוויר היה נוראי. מינוס מעלות בחוץ,
והחימום במלון לא עבד. אפילו משחק הכדורגל של ארסנל נגמר בתיקו
0-0. אחרי יומיים של צפייה רצופה בטלוויזיה נשבר. לבש את מעיל
הפליז ויצא לשוטט בעיר
|
יום שישי בבוקר, עם חיוך על הפנים, אמר שלום לחבריו, לקח את
תיק 20 הקילו ויצא לדרכו. אורי הגיע לבאר שבע ב- 8:30 בבוקר.
תוך 4-5 שעות אני בבית, חשב לעצמו. כמה קשה כבר לתפוס טרמפים
מבאר שבע לחיפה, כשיש עליך מדים. 36 המעלות בחוץ לא הורידו את
החיוך מפניו.
|
אין ספק שיש בה משהו שונה. לכולנו זה היה ברור. מאז שהכרנו
אותה היא היתה מוזרה. לכן כשבאה יום אחד וסיפרה לנו שהיא רוצה
לקפוץ מבניין , לא לקחנו את זה ברצינות המתאימה. כדי להבין במה
מדובר אני חייב לחזור לאחור מספר שנים.
|
כל תחנות הטלוויזיה היו שחורות. אפילו CNN . מבולבל מצאתי עצמי
בתוך המכונית. נוסע ברחובות חיפה ללא סיבה ברורה. מכוניות
מפוזרות בכל המסלולים. כולן נטולות נהגים.
|
לה קראו רויטל. אבל את שמי היא לא ידעה. גם לא התענינה. אני
לעומתה לא הפסקתי לחשוב עליה. פשוט לא הצלחתי להוציא אותה
מראשי.
|
לה קראו רויטל. אבל את שמי היא לא ידעה. גם לא התענינה. אני
לעומתה לא הפסקתי לחשוב עליה. פשוט לא הצלחתי להוציא אותה
מראשי.
|
ישבתי לי בבר בפינה.
חיפשתי עוד אהבה חדשה.
לפתע פתאום נקשרו עינינו.
חיוך גדול התפתח בינינו.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אבא שלי אמר לי
שבחורות הן רכות
במקומות
הנכונים. אני
שוקל לשאול אותו
אם הוא התכוון
לכוס.
שמואל
איציקוביץ' הבן. |
|
