[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








עידו ארמיאץ'
Mining: not for the Elf-hearted.
אני בעבודה בבסיס. 2004

http://elfwood.lysator.liu.se/art/s/n/snoosmumrik/
 
ניקטיקורקס


אל היוצרים המוערכים על ידי עידו ארמיאץ'אל היוצרים המעריכים את עידו ארמיאץ'
הם מסתובבים סביבי.
מתקשים להבחין בי.
לא נותנים לי חשיבות.
מסתחררים בפומפזיות וללא זהירות על גדותיי.
צוחקים ולא מבינים על מה.
בועטים ולא יודעים למה הם מכניסים את הרגליים.
מביטים ומפספסים בקילומטר. עד ש... בלומפ ! - הם
נופלים לבצה הקטנה שהיא אני.















זה העולם שלי...   לא, זה בעצם רק דף אינטרנט.




( קרדיט לחור השחור על הפתיחה.)
: ארכיבי ניקטיקורקס ואנשי הבצה. תהנו.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אורבני
המקרה האהוב עליי הוא דאריה, שליטת הרמזורים.
מהפעם הראשונה שהתייצבה לבד מול רמזור, ראתה בו יריב אישי אדום
פנים ומחמיר. היא איימה עליו. הוא הוריק. וכך קרה שכל הרמזורים
בגוש דן סרו למרותה.

מיתולוגיה
ונסורון היה בעל גוון עור זהבהב. עורו היה חלק משיער, בשונה
משאר אנשי מאן. גם לא גידל זקן כלל, על אף שהיה מבוגר - אם כי
זה היה הדין עם כל האנשים שכינו את עצמם טלן. שיער ראשם היה
שחור וחלק לחלוטין, כאברותיהם של עורבי המזרע. עיניהם גדולות
ונוטות במקצת על צדן.

פואנטה
הוא עמד בראש צוות של בנאים סיניים ומנהלי עבודה רוסים, שעבדו
על הקומות העליונות של המגדל וכמעט שכבר הגיעו להרכבת הבועה;
מהנדסים יפניים, שנשלחו מטעם חברתם יחד על חלקי הבועה, שיוצרו
במיוחד במפעל היפני בטייוואן והעבירו את הזמן עד הרכבת הבועה
בזלילת טורטיות וב

בכוחו האחרון זחל החתול מתוך המים, הוא נראה עכשיו מסכן מתמיד-
רטוב עד לשד עצמותיו ופרוותו המנוקדת הוכתמה בדם ובוץ. הכפות
כבר לא טופפו ברכות ונסחבו על השטח הבוצי באיטיות. הרגל הפצועה
איבדה את צורתה ונתלתה ברפיון כשהיא נוטפת מים מאדימים.
היונק, הסתכל ברגיעה

זכרונות
אבא אמר לי באותו היום שלפי חוקי הפיזיקה, לא דגים ולא
חיפושיות אמורים לעוף.

געגוע
בצורת ההתיישבות שלי אפשר להקשיב רק למטאל, כי הוא היחיד
שמתגבר על רעש מכונות הגידום הנלחמות בשיחים החומים, על הבתים
החומים, המכוסים חרא חום של הדרורים החומים השמנים שניזונים
מפירורי לחם חומים. לחם הוא הדבר היחיד שאוכלים כאן. יצירתיות
אסורה. שגרה זה טוב.

אורבני
הוא היה זר. כבר ברגע שראיתי אותו, יושב על הספה שלי, ידעתי
שהוא לא שייך לעולם הזה.
הוא היה אפור בעורו והיו לו עיניים זהובות מרצדות. על ראשו
הייתה מגבעת קטנה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
ביקורת
Run, Cinderella,
to the rim of this tale

Run Cinderella,
To the end of this time

הלל
Like a crystal glass of crimson wine
With a look that always says "You're mine."
With a dress so black, the night seems pale;
With her sharpened nails she casts her spell

ייסורים
On the four seas of Israel
On the richness of my house

גורל
They'll play the fiddle when I die.
And sing of wilder mountain thyme.
They'll sing of strangers passing by
And landscapes altering through time.

רומנטיקה
רק נוף פגום עושה לי טוב
רק נוף כואב. רק נוף דואב.
גדום וגם מוכה עד זוב
רק הוא עושה לי טוב בלב.

רק אני פה לא מסכים עם החיים.
מתווכח מדי יום עם אלוהים.

הלל
אני שעשיתי פוחלץ
מעורו של עטלף פירות !
שטיילתי תחת ראשל"צ
וזחלתי בתוך צינורות !

הרהור
אם המשפט הזה היה פחות נדוש,
הייתי זאת אומר מראש.
לצערי עליי לפרוש
(כמו פשוש)
וכבר לא להמשיך לבחוש
בשאלת האהבה העבשה.

אכזבה
שוטטה היא בגן הרחב של הלב,
בשדה שהוא אהבתה,
(בידי שניהם היה שתול).

סוריאליזם
אתמול אחרי העבודה
מצאתי את הקרפדה
היא לא הייתה גדולה מ-אוד
"עצרי בזו הנקודה"
אמרתי לה לקרפדה
"הרימי ת'קרומים- זה שוד"

רומנטיקה
תנועותיו חלקות, דיבורו הוא פואטי,
לבושו הוא שחור כצפחה חרוכה.
הוא מכיר כל קמע, כל סמל ופטיש,
הוא מותיר מסתורין וקוצר הצלחה.

תחושתי
יש לי הומור וגם טאקט די גרוע.
יש לי זקן מלוכלך ופרוע
וציפורן אחת חודרנית.

ונערה רגילה במפתיע
שברבות הימים אהבתיה
ואותי היא תאהב בשנית.

ומי ראה כזו חיה ולא תמה מול הבריאה
שקשר בין כל הדברים אכן קיים
או שמקרי -
בעצם אין כל הגיון

מורבידי
חיה בתוך מערה.
את החיים מעבירה
בעבודה שחורה.
כל היום לשה חומרי בניין,
כדי לא להרגיז את מיצי המרה

שיר ילדים
רגליה הקטנות של האוגרת מנסות בכל הכוח להיחלץ.
היא לא יכולה. הוא אוחז בה. הוא לופת אותה.
הוא מחזיק אותה עם הגב למטה.
עם הבטן הרכה והלבנה למעלה.
הוא לוחץ קצת יותר חזק.

הרגליים טופפות על האספלט
וכמו כספית קרה
מתנקז ממך המוח דרך זוג הנחיריים.

כיצד יכולתי אי פעם
לצאת לבד ולעזוב את העולם.

הגות
בתוך תוככי מחשבתי,
ליד עטלף הפירות,
ישנו מוזיאון אמיתי:
סוואנות בתוך מגירות,

סופות עלים ברוח קרב,
מתערגלים העננים,
ברקים בסערות הסתיו,

ביקורת
ולא כמו כל האנשים,
שמביטים אל המוגבל: ולו קוראים הם "תלת מימד"
אותו אדם הביט למעלה ולמטה וימינה,
אלכסון
והוא ראה דבר אחד: את העולם.

תחושתי
יש אנשים שאת אוהבת.
יותר מזה, יש אנשים שאת שונאת,
אנשים מהם את סולדת,
אותם את עוברת בזווית העין ולא יכולה יותר מזה לסבול
אותם את יכולה לפגוש רק בחגים,
רק בימי המחזור,
רק בימי אבל,

My love will come tomorrow
My love will come at once
And all my fear and sorrow
Will have no furthere chance


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
"זו קינה.
על יצור כה עיוור
שכל ששת חושיו לא עוזרים לו יותר.
חולדים כבר יותר רחבי אופקים!
ואנחנו נשארנו
דודים רחוקים
של עצמנו.
קופים עם ידי אלוהים."
(מתוך "איש השקיעה" -עידו ארמיאץ')


לרשימת יצירות הסרט החדשות
סרטון
מוזיאון השריון, לטרון 2005




חתול?

אם כן אז הממוצע
שלך עולה בשתי
נקודות. ואם לא,
עדיף שתרד
מה"טכניווט".


תרומה לבמה





יוצר מס' 43273. בבמה מאז 10/11/04 11:17

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לעידו ארמיאץ'
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה