|
הם מסתובבים סביבי.
מתקשים להבחין בי.
לא נותנים לי חשיבות.
מסתחררים בפומפזיות וללא זהירות על גדותיי.
צוחקים ולא מבינים על מה.
בועטים ולא יודעים למה הם מכניסים את הרגליים.
מביטים ומפספסים בקילומטר. עד ש... בלומפ ! - הם
נופלים לבצה הקטנה שהיא אני.
זה העולם שלי... לא, זה בעצם רק דף אינטרנט.
( קרדיט לחור השחור על הפתיחה.)
: ארכיבי ניקטיקורקס ואנשי הבצה. תהנו.
המקרה האהוב עליי הוא דאריה, שליטת הרמזורים.
מהפעם הראשונה שהתייצבה לבד מול רמזור, ראתה בו יריב אישי אדום
פנים ומחמיר. היא איימה עליו. הוא הוריק. וכך קרה שכל הרמזורים
בגוש דן סרו למרותה.
|
ונסורון היה בעל גוון עור זהבהב. עורו היה חלק משיער, בשונה
משאר אנשי מאן. גם לא גידל זקן כלל, על אף שהיה מבוגר - אם כי
זה היה הדין עם כל האנשים שכינו את עצמם טלן. שיער ראשם היה
שחור וחלק לחלוטין, כאברותיהם של עורבי המזרע. עיניהם גדולות
ונוטות במקצת על צדן.
|
הוא עמד בראש צוות של בנאים סיניים ומנהלי עבודה רוסים, שעבדו
על הקומות העליונות של המגדל וכמעט שכבר הגיעו להרכבת הבועה;
מהנדסים יפניים, שנשלחו מטעם חברתם יחד על חלקי הבועה, שיוצרו
במיוחד במפעל היפני בטייוואן והעבירו את הזמן עד הרכבת הבועה
בזלילת טורטיות וב
|
בכוחו האחרון זחל החתול מתוך המים, הוא נראה עכשיו מסכן מתמיד-
רטוב עד לשד עצמותיו ופרוותו המנוקדת הוכתמה בדם ובוץ. הכפות
כבר לא טופפו ברכות ונסחבו על השטח הבוצי באיטיות. הרגל הפצועה
איבדה את צורתה ונתלתה ברפיון כשהיא נוטפת מים מאדימים.
היונק, הסתכל ברגיעה
|
אבא אמר לי באותו היום שלפי חוקי הפיזיקה, לא דגים ולא
חיפושיות אמורים לעוף.
|
בצורת ההתיישבות שלי אפשר להקשיב רק למטאל, כי הוא היחיד
שמתגבר על רעש מכונות הגידום הנלחמות בשיחים החומים, על הבתים
החומים, המכוסים חרא חום של הדרורים החומים השמנים שניזונים
מפירורי לחם חומים. לחם הוא הדבר היחיד שאוכלים כאן. יצירתיות
אסורה. שגרה זה טוב.
|
הוא היה זר. כבר ברגע שראיתי אותו, יושב על הספה שלי, ידעתי
שהוא לא שייך לעולם הזה.
הוא היה אפור בעורו והיו לו עיניים זהובות מרצדות. על ראשו
הייתה מגבעת קטנה.
|
Run, Cinderella,
to the rim of this tale
Run Cinderella,
To the end of this time
|
Like a crystal glass of crimson wine
With a look that always says "You're mine."
With a dress so black, the night seems pale;
With her sharpened nails she casts her spell
|
On the four seas of Israel
On the richness of my house
|
They'll play the fiddle when I die.
And sing of wilder mountain thyme.
They'll sing of strangers passing by
And landscapes altering through time.
|
רק נוף פגום עושה לי טוב
רק נוף כואב. רק נוף דואב.
גדום וגם מוכה עד זוב
רק הוא עושה לי טוב בלב.
|
רק אני פה לא מסכים עם החיים.
מתווכח מדי יום עם אלוהים.
|
אני שעשיתי פוחלץ
מעורו של עטלף פירות !
שטיילתי תחת ראשל"צ
וזחלתי בתוך צינורות !
|
אם המשפט הזה היה פחות נדוש,
הייתי זאת אומר מראש.
לצערי עליי לפרוש
(כמו פשוש)
וכבר לא להמשיך לבחוש
בשאלת האהבה העבשה.
|
שוטטה היא בגן הרחב של הלב,
בשדה שהוא אהבתה,
(בידי שניהם היה שתול).
|
אתמול אחרי העבודה
מצאתי את הקרפדה
היא לא הייתה גדולה מ-אוד
"עצרי בזו הנקודה"
אמרתי לה לקרפדה
"הרימי ת'קרומים- זה שוד"
|
תנועותיו חלקות, דיבורו הוא פואטי,
לבושו הוא שחור כצפחה חרוכה.
הוא מכיר כל קמע, כל סמל ופטיש,
הוא מותיר מסתורין וקוצר הצלחה.
|
יש לי הומור וגם טאקט די גרוע.
יש לי זקן מלוכלך ופרוע
וציפורן אחת חודרנית.
ונערה רגילה במפתיע
שברבות הימים אהבתיה
ואותי היא תאהב בשנית.
|
ומי ראה כזו חיה ולא תמה מול הבריאה
שקשר בין כל הדברים אכן קיים
או שמקרי -
בעצם אין כל הגיון
|
חיה בתוך מערה.
את החיים מעבירה
בעבודה שחורה.
כל היום לשה חומרי בניין,
כדי לא להרגיז את מיצי המרה
|
רגליה הקטנות של האוגרת מנסות בכל הכוח להיחלץ.
היא לא יכולה. הוא אוחז בה. הוא לופת אותה.
הוא מחזיק אותה עם הגב למטה.
עם הבטן הרכה והלבנה למעלה.
הוא לוחץ קצת יותר חזק.
|
הרגליים טופפות על האספלט
וכמו כספית קרה
מתנקז ממך המוח דרך זוג הנחיריים.
|
כיצד יכולתי אי פעם
לצאת לבד ולעזוב את העולם.
|
בתוך תוככי מחשבתי,
ליד עטלף הפירות,
ישנו מוזיאון אמיתי:
סוואנות בתוך מגירות,
|
סופות עלים ברוח קרב,
מתערגלים העננים,
ברקים בסערות הסתיו,
|
ולא כמו כל האנשים,
שמביטים אל המוגבל: ולו קוראים הם "תלת מימד"
אותו אדם הביט למעלה ולמטה וימינה,
אלכסון
והוא ראה דבר אחד: את העולם.
|
יש אנשים שאת אוהבת.
יותר מזה, יש אנשים שאת שונאת,
אנשים מהם את סולדת,
אותם את עוברת בזווית העין ולא יכולה יותר מזה לסבול
אותם את יכולה לפגוש רק בחגים,
רק בימי המחזור,
רק בימי אבל,
|
My love will come tomorrow
My love will come at once
And all my fear and sorrow
Will have no furthere chance
|
"זו קינה.
על יצור כה עיוור
שכל ששת חושיו לא עוזרים לו יותר.
חולדים כבר יותר רחבי אופקים!
ואנחנו נשארנו
דודים רחוקים
של עצמנו.
קופים עם ידי אלוהים."
(מתוך "איש השקיעה" -עידו ארמיאץ')
|
מוזיאון השריון, לטרון 2005
|
|
|
איק?
זאטוטה
פסיכודלית,
תוהה. |
|
