|
דביר אדלר נולד ב'86 למשפחה ממוצעת, וגר בזכרון
יעקוב. הוא לומד כרגע בת"א, וכותב כי אין לו דברים
יותר טובים לעשות.
כמו כן, הוא מצהיר על עצמו בתור דף חלק, שלא חווה
שום חוויות אמת, כלומר כל מה שהוא כותב זו צביעות
אחת גדולה, כי אין לו מושג מהחיים שלו, או מהחיים של
מישהו אחר. כל הכתיבה שלו היא בעצם חוויות משנה
מהדמיון או מהמציאות שלו.
לא הייתה בחיקו אהבה, מוות לא הפיל את הקרובים לו,
אבל למרות זאת, מתנהג וממטיר דיו מעטו, כאילו הכיר
רגש מבעד לילדות הפלדה השקופה שאותה ישבור לכשיתבגר
(וגם אין לו מושג מתי זה יקרה).
אה, כן-
הוא גם די חדש בעסק, כמו שהבנתם, אז תנו לו כמה
שיותר תגובות
בתודה
אחד שחושב שהוא דביר
הן חגגו את הפלורליזם העולמי, והציגו ייחודים מאפיינים לכל
מיני ארצות מסביב לעולם. משם הן עברו לפלאי הטכנולוגיה, והרגשת
חמימות מנוכרת מילאה את ליבי כאשר צפיתי בהישגי האדם חולפים על
פני.
הסם הזה עובד ממש טוב....
"זהו זה! לא יכול יותר!!!"
שלפתי את האולר שה
|
"אם כך נתחיל. אמור לי נא, באיזה מקצוע אתה עוסק?" "משגיח מטעם
מבצע קרנות הסוהרים " הגיעה התשובה במהירות. "אמממ, מעניין.
גילך?". "27". "באיזו תדירות אתה אוכל קוטג'?". חישוב מהיר
הראה לי שפעם לשלושה חודשים. "שבוע", עניתי, מנסה לרמות במבחן
האישיות הזה.
|
"היא הייתה מזה חמה עלייך, ואתה עליה"
"מוזר. אני לא מתנהג ככה בד"כ"
"אז אולי הייתה שיכור עוד מהבירה הראשונה..איך תסביר את העובדה
שאתה לא זוכר כלום כמעט?"
היא המשיכה לחזור אליי בחלומות, ולמדתי להכיר דרכם אישה
מדהימה...
|
רק כאשר נותר אני לבדי, בחשיכה, עולים עד מהרה כל המטענים,
ועליהם חרוטים שמך, בוערים בי, זועקים שאעשה משהו לגבייך. ואני
נאלם. משותק. חסר אונים מול יופייך המהמם, מול אופייך
המניפולטיבי שנפלתי ברשתו.
|
כאשר לפנות בוקר שבת הפציעה, חש דביר אופוריה, שלפעמים מכנים
זאת אהבה.
בקצה השני של האינטרנט, בקצה השני של העולם, בקצה השני של מהלך
היום ,פיזזה על מקלדתה אהובתו הוירטואלית. בעצם היא לא הייתה
וירטואלית כלל, עם כי אמיתית לחלוטין...
|
מר אייזנשטיין גידל שעונים בגינה. בכדי להבטיח את איכות
הסחורה, מר אייזנשטיין מעולם לא עצר את שעוניו. לא ביום ולא
בלילה, מה שהביא לשכנו, מר בלוברשטיין, את הסעיף. אני סבור כי
אין הרבה דברים שיכולים להיות בבעלות שכנך, ומעצבנים פחות מאשר
אותה גינה ארורה.
|
בחור מוזנח אחר בחורה לוהטת
בחורה נחותה אחר בחור חתיך
|
אולי אין לי שיער נעים
את את פדחתי תלטפי
אולי אין לי חוש הומור
עוקצני, מריר ודורסני
|
אראה אותן בכל מקום
שהרי פלסטיק זול והמוני
|
מהו האושר הנצחי והקוסמי?
האם בר תובנה
או בורות ללא דופי
|
היה לי חבר
שלי בשכל ברבר
על נאצים, יהודונים ושואה...
|
כשראיתי כחול- חשבתי על שחר
כשחשבתי על צחוק- חשבתי על שחר
כשחשבתי על תמימות, נזכרתי.... בשחר
|
ולמה עצוב, שמסביב תועבה?
הרי אני בכלוב מפלטינה,
עם טלויזיה בכבלים
והמון ערוצים שתמיד מחייכים
|
כשאני רואה כחול- אני חושב על שחר
כשאני חושב על צחוק- אני חושב על שחר
כשאני חושב על תמימות, אני נזכר... בשחר
|
לאחר ספירת הקולות, לא הודיעו על מספר הקולות שהצביעו עבור
המתמודד החדש, כנראה מחוסר אכפתיות, בושה, או אי כדאיות, כלומר
טיוח.
|
מכירים את התמונות המוזרות האלה,
עם הצבעים הפסיכודאלים,
שכשמסתכלים עליהן יוצאות דמויות תלת ממדיות?
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
שלמה ארצי כשהיה
חייל עלה
לאוטובוס. הילדה
לפניו התחילה
לבכות כי נפלה
לה הגלידה והוא
לא הצליח לשכנע
את הנהג שמגיע
לו הנחה.
"אבל אני חייל
!
ואל תבכי ילדה,
אבל אני חייל !
ואבל תבכי
ילדה"
תולדות שיריו של
שלמה ארצי |
|
