אי שם במקום די מרוחק שכן לו כפר קטן על גבעה רמה, אשר היה
משקיף אל עבר עולם קסום. שביל היה יורד והיה הולך אל טרסות
שבהם היו מגדלים פירות וירקות שונים. אם אפשר היה לתאר את
האווירה במילה אחת היינו קוראים לה אושר.
היה היה אחו שמלא היה בפרחים שריחם נישא למרחוק. לא פרחים
רגילים היו, כי הצוף שבהם היה ניגר ונוגע-לא נוגע בתינוקות,
אשר היו שוכבים למרגלותם, יפי תואר וחיוכם שובה לב. ובמרכז
האחו היה שוכב לו תינוק היפה מכולם.
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
