|
לעת לחשתת בה ביתי
שולף אהבתך גדולה מלהכיל
|
והילתו בקעה
כוכב נוסף מאיר עולם
|
מופע של קודים ידועים מראש
נסוב בהילוך איטי
|
מחול לנייר
לבן על לבן
חלק
|
חלקיקי מגנט
רצים מתרוצצים
|
שאי גופך בגאווה אשה
ולעיניו השפילי חיוך מבויש
|
אך לעתים שאריות קולך
שעוד צפות את תוך ראשי
|
הלא אהבנו זה לזו איש בזמנו יאהב
וזמן, כמו שיירת הגמלים אשר עמסנו על גבם
בלב מדבר כעס וסליחות
|
|
|
