|
 332103683
ואולי...
לא הייתי מעולם
ואולי...
לא קרו הדברים אף- פעם
הרמתי אותה, והצמדתי אותה בעוצמה לארון שהייה מימין למיטה.
יכולתי לשמוע את החבטה של ראשה על ארון העץ, אבל משום מה,
הרחמים שלי לא יתעוררו הפעם. הם ישנו שינה עמוקה, ואני בבטחון
עצמי יכולתי בקלות דעת להנות מהעיניין.
|
האמת, שאהבתי אותו ככה, כמו שהיה לפני.
"15,000 שקל שילמתי על זה, ואת בכלל לא שמה לב!"
"אוקי, מצטערת, לא יצא לי לשים לב. אבל עכשיו, כשאתה שואל..."
"נכון?! אני מרגיש ממש שונה..."
|
והבחור הרגיש שהוא כבר לא יכול,
כי קומפלימנט מאישתו רצה יותר מכל.
הוא חיכה שזה יבוא ממנה מבלי שיאמר דבר,
אך היא שקעה באדישות גדולה יותר ככל שהזמן עבר.
|
אבל אז, בישבם בגן, עם חלוף העונות מאז החורף האחרון, הרגשות
שוב אבדו לה כאילו לא היו מעולם.
והוא המשיך, כדרך אדם נואש, בניסיונו להשיבם...
|
מתעצבנת מהר, גם בלי סיבה,
כנראה מרגישה מאוימת.
זה אתה שגרמת לי להרגיש ככה
בדיבורך על האחת האחרת.
|
הבוקר התעוררתי מוקדם. רציתי להספיק להתארגן בזמן, לא לאחר,
כהרגלי, או להיגרר אל תוך השעות הקטנות של הלילה, בניסיון
להיזכר איזה תכשיר היגיינה (מישהו יודע מה זה?) שכחתי ואם כל
התחתונים יספיקו לי, מה גם שהפעם יוצאים לטיול בשעות הערב ולא
מוקדם בבוקר...
|
ידעתי שיהיה לי קשה נורא לעבור את המעטה שבו הוא הסתגר
אך ידעתי גם שכשאצליח לעשות זאת השלל שיימצא מבעד לקליפה יהיה
גדול, אז החלטתי שלא לוותר, ובחרתי בדרך הקשה,
הלכתי על זה...
|
אני מחכה
מאהב מושלם
לעורך החם
|
קרבתי נשימתי לפיך ונשקתי
לך
רציתי ללחוש על חולשה ואהבה
כואבת
חשתי בכל גופי כאב שהיה כולו
נפשי
|
בין כל שיר לשיר,
ובין משפט למשפט,
ובכל מעבר ליום חדש,
יש לי אותך.
|
איך לראות את הסיבה שמביאה לכעס של שנינו ואת שגורם לעצבים,
ויהיה בו הסבר כיצד עליי להשתנות בשבילך בלי לעבור את אותם
ייסורים.
את אותן הדמעות חסרות הסיבה שמעיניי לא מפסיקות ליפול,
ואיך כאישה שכוחה בידה עליי להשקיט את הכל.
|
נשימה עמוקה
על קצות האצבעות
|
אדשן בשמן ראשך
כוסך רוויה וכוסך
אך טוב וחסד ירדפונו כל ימי חיינו
ונשב/ונשוב בביתנו אנו לאורך ימים
|
כמו משהו שכל תכליתו אחת,
כך הייתי קיימת
בשבילך.
כמו כאב של אש צורבת,
כך נכוותי ונפגעתי
ממך.
|
אין תכלית לנשימה
ואין קיום לנשמה
|
לא מצליחה לשלוט על זה
ושוב זה חוזר כמו תקליט שרוט
|
ובכל אותם לילות אני אהיה שם לצדך
אז אל תבכי ילדה
אחבוק אותך אליי ואמחה דמעתך
|
אני יודעת - אני לא האישה שאהבת.
רק סיפקתי לך יצרך,
וללא יצרי אוהב אותך גם כן.
וכשיעצר השעון,
ולא אתן לך לטעום עוד ממעייני, יפול עולמי,
כי לא תחפוץ אז במה שיציע ליבי.
|
והעצים כבר הגביהו קומה והזדקנו, והענפים מקומטים
|
מניחה ראשי על רכות שסוחפת לתת- המודע,
שם עדיין יש לי אותך.
ואז פותחת לרגע עיניי, ומשתקף בן ירוק שלבשת,
ומולי ניצבת דמותך.
|
ממש עוד קצת, ממש בקרוב.
אני כבר יכולה לגעת בהם,
לחוש את טעמם.
|
ואז עצום את העיניים והרגש בכאב,
מגיע עד למעמקי נשמתך,
גוזל ממך פיסה מעורך,
ועותק נשימתך.
אתה אולי מצטער על זה כעת,
אך אתה עתיד עוד להוביל את עצמך לאותו המקום,
אז אל לך לכאוב על כך.
|
הולכת לי בחוף
רואה בנות יפות
עם בגדי ים קטנטנים
כמה יפה אור השמש על עורן
המשומן היטב
אני גבר אמיתי
|
התפיסה של החיים
מנקודת המבט שלי...
שאם העתיד הקרוב שבטח יבוא כי הוא חייב,
ועם המחר האינסופי שכבר ממילא נכתב,
|
המגע שלך,
כמו כדור של אש,
מעצים ומרגש
וממלא אותי בכוח.
|
הכיצד אוכל למצוא עוד קול נחמה בדברך
אם לעיתים חפצה את שאשכיל עבורך?
|
ונותרתי מחכה לבואו,
אבל הוא... הוא לא בא.
ולא ידעתי נואש, אולי לא רציתי לדעת,
והוא, לא בא.
|
עוד לילה אחד להיות בחיקך, או רבים, כמו אז, בעבר.
עוד מגע מלטף של אהבה ותשוקה, או יותר ממה שנגמר.
|
בלילות חסרי מנוחה בצבעי ארגמן של התבוססות בכאבי,
המחברת נפתחה ונכפתה לשמוע קול שירת לבבי.
|
השחר יאיר עד אין קץ, אהובי, אך לא אזכה לראות זאת איתך,
כי החווירו כשלג פניי עם קול שקרא שלא אשוב לעולם לראותך.
דממה מוחלטת, ופחד שאינו מהסס להחריש את קול הבשורה.
הדממה מתעצמת, ועימה הכאב מתעצם עד כדי סבל נורא.
|
הפצר בי כל מעוזי זעמך, אספוג אל עורי חמתך.
כי בגדתי בנופלי ברשת ציון והבאתי לתקומת חרונך.
|
זה כל כך כיף כשמישהו מקדיש לך משהו
להביט כל פעם באותו הדבר, ולהזכר.
זה עושה טוב, זה מרגיע כל חלק בגוף שמפחד להוותר בודד.
|
קרוע בין שתי אהובות
האחת לקראת האהבה
והשניה נואשת אליה
בניסיון נואש לפשר בין אש לקרח
|
בעל החיים הזה, כמו יתר בעלי החיים, מתרבה ומעמיד צאצאים, ולכל
פרט בלהקה ישנה הטריטוריה שלו, שאותה השיג לבעלותו, ברוב
המקרים, ביזע ובעמל רב.
|
רוצה לברוח ממך, לברוח רחוק.
לשבת מול אש דועכת אל ים של דמעות ולשתוק.
|
ייגעה אך לא ממהרת, אהבתי אותך בכל לבבי,
ואתה בחרת בדרך אחרת,
תורי היה להיוותר כואבת, ובשממה הזו אני לבדי.
|
זה זמן של משבר בינינו.
בניסיון נואש שלך להקל עליי
ולשבור את הריחוק המטורף, אתה אומר...
|
כשתבוא ותראה חיוך על פניו אל תשאל מהיכן מקורו.
וכשיפצה פיו עליי וימלא גינונים תעמיד פני חפץ בדברו. אל תאמר
לי דבר על כל מה שהיה כי הריני זוכרת היטב,
אך זיכרונות חדשים הטיבו עימי ומילאו עד אינסוף את הלב.
|
חיה טוב, חיה, אני נושמת.
לא עשן חונק אלא הגיון בריא.
וכשתמצא אחד כזה תודיע לי.
|
אתה הנשמה שלי, אני ארצח בשבילך ואכלא בשבילך,
אני אתאבד, אתן את החיים שלי בשבילך.
כי אתה החיים שלי, אתה ממלא את החלק הריק שבליבי,
וכולו ריק בלעדייך.
|
התמונה מדברת בעד עצמה...
אין לי מילים להוסיף!
enjoy yourself
|
לאהובי האחד והיחיד.
אני אוהבת אותך,
אני מאוהבת בך,
|
|
|
גירגשקאן
אונגלשזאן.
גברת גילדנהורן
מביאה אותה
בפתגם סיני עתיק
שנכתב
בפורטוגזית. |
|
