|
הלב עולה על גדותיו,
בנפשי נותן אותותיו.
|
עד לירח אטפס,
אם רק תבקשי שאחפש,
ולו את הדבר הקטן ביותר,
מבטיח לך שלא אוותר.
|
תמיד חושבים שיש עוד רגע,
שתהיה עוד הזדמנות למגע.
וכשהרגע לא בא,
אנו בוהים באוויר ללא מבע,
|
חומות על ליבי בניתי,
איתן על נפשי הגנתי.
אותן עוד לא פרצה האחת,
שלמדה לעבור מעל, לחמוק מתחת
|
אחבקך חזק אל חזי,
וכך, עימי בשקיעה תחזי.
איך השמש נושקת לים,
צובעת את העולם
|
כשחף הפורש כנף לבנה בעין הסערה,
כמו קורא תגר על כוחות הטבע.
מעופו קליל, תוויו עדינים,
למרות הרוחות והגשמים.
|
|
אני לא מבין,
כשציפור נכנסת
בעץ, מה היא
רואה מסביב
לראש? ציפורים?
והדבק? למה הדבק
לא נדבק
לקופסה?
מי משלם את
חשבון החשמל של
תחנת הכוח?
לאיפה הגענו
לעזאזל?
אחד תוהה. |
|