[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








דובי קננגיסר
(C) קייפו מיקאדו - http://stage.co.il/Authors/11502

http://dubi.forum2.org/
ICQ 8819094 8819094  iod

דובי נולד בשנת 1978 הרחוקה. הוא עיוור צבעים, בעל
מום בלב (פיזי, לא מטאפורי. טוב, גם מטאפורי), חסר
טאקט ונטול בטחון עצמי. הוא אוהב לאהוב, אבל האהבה
לא ממש אוהבת אותו. תעשו ג'סטה, תנו איזו מילה טובה.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
היה קשה לראות, מבעד לענני העשן, מי מת ומי ניצח בקרב האחרון
בין האביר שלי לבין מפלצת החושך האיומה שהגיחה פתאום מתהומות
הנשיה. עמדתי שם לחוצה, וניסיתי למתוח את הצוואר עד כמה שאפשר
כדי לראות מה קורה שם, לעזאזל.

שלום. קוראים לי איציק, ואני עיוור. כלומר, הייתי עיוור. עד
אתמול. עכשיו אני עם תחבושות על העיניים, ואומרים לי שעד מחר
בשעה הזאת אני כבר אוכל לראות.

אישה נשענת על הסורגים מבעד חלון בקומה הרביעית בבניין שממול.
אישה פשוטה למראה, שיער חום עד גובה הכתפיים, לבושה בחולצה
לבנה ומכנסיים קצרים. אני לא מכיר אותה.

הוא ישב בדירה שלו, בוהה בטלוויזיה, נותן לזמן לרוץ לו מול
העיניים בריצודים אלקטרוניים חסרי פשר מלווים במוזיקה
אלקטרונית מזמזמת. ידו נעה. הוא גירד בביצים. ידו חזרה למקומה,
מונחת על השלט.

בחצות הלילה אישה אחת יצאה לחפש גבר אחד. הוא היה אמור לחכות
לה בפארק שליד התחנה של מגן דוד אדום. הוא לא חיכה לה שם. לא
היה שם אף-אחד, חוץ משודד שלקח לה את הארנק, ואנס אחד שלקח לה
את הבתולים. היא חזרה הביתה מיואשת.

זה לא אומר שום דבר לאף אחד. מירי לא יפה במיוחד, וזה שהיא
הייתה חברה שלי לא הפך אותי למשהו מיוחד. להפך - היו כאלה
שאמרו שהיא סתם זנזונת. כשפגשתי אותה, היא לא הייתה בתולה, אבל
בימינו זה לא אומר כלום - אז היא שכבה כבר עם מישהו.

סיפורים זה דבר חרא. באמת. דברים מרושעים כאלה. הם אוכלים
בני-אדם, אתם יודעים? לא אני אמרתי את זה. קראתי על זה באיזה
ספר, והוא בטח יודע.

אני אמן. זה המקצוע שלי, וכמו כל מקצוע אחר, המקצוע שלי כרוך
ביסורים, רק שהיסורים במקצועות אחרים הם בדרך כלל חלק מהמאמץ
ליצור - מה שלא יהיה הדבר אותו האדם מייצר - ואילו במקצוע שלי,
היסורים הם הם הדבר שאני מייצר.

אף פעם לא פגשתי את סבתא זיכרונה. אמא הייתה מספרת עליה הרבה.
כל פעם שהייתה מכינה לנו איזה מאכל חדש הייתה מספרת לנו איך
סבתא זיכרונה למדה אותה לעשות אותו.

לשם שינוי, נתחיל בהתחלה. בהתחלה היה שקט. בהתחלה כולם חשבו
שמשהו נורא קרה, כי שקט לא יכול לבשר על משהו טוב. אתה יודע
שאם יש שקט, זה סימן שמישהו עושה משהו שהוא לא רוצה שתשמע אותו
עושה. בהתחלה היו אנשים עם יבלות בידיים. זה נראה נורא מוזר

עיגול עם חור הוא הלייטמוטיף של בתי השימוש. לא משנה על מה אתה
מסתכל - בסוף זה רק עיגול עם חור, בין אם זה אסלה או שרותי שדה
או שרותים כימיים, או אפילו גליל של נייר טואלט - בסוף זה
עיגול עם חור. הפמיניסטיות היו אומרות שהחרא הופך כאן לסמל
פאלי, כנראה

אני לא באמת רוצה לקום וללכת, אבל בואו נגיד שכן. בואו נגיד
שאני אחליט לנסוע לים. אני אף פעם לא נוסעת לים, אבל בואו נגיד
לרגע שאני כן, סתם בשביל הסיפור. ונגיד ששם בים אני נכנסת
למים, ואני שונאת להכנס למים, אבל אתם יודעים.

יעל עמדה על החול הרך, והביטה על אילן בעת ששיחק עם בנה, עם
בנו - עם בנם. כבר שלוש שנים שקובי הוא הקשר היחיד בין שניהם.
שלוש שנים שהיא אומרת שהיא רוצה לשכוח את העבר, לשכוח אותם,
שהיה אי פעם הם. שלוש שנים שהיא מנסה להוכיח לעצמה שעכשיו זה
היא, והוא, וקובי.

החושך התרוקן לאט לאט ופינה את מקומו לאור שדלף פנימה מבעד
לתריסים המוגפים. היה שקט מוזר, שקט שציפורים מצייצות בו בדרך
כלל, אבל הפעם לא. שקט שמבשר על משאית הזבל שצריכה הייתה
להגיע, אבל לא היום.


לרשימת יצירות השירה החדשות
תני לחטט לך עוד קצת בראש, בלב
אל תדאגי, הפצעים הם שלי, ולי זה כואב
אני פשוט נהנה לשמוע אותך מספרת
נהנה לראות את הדם שזורם והשריטה שנוצרת
אצלי

בראש ההר
ישנה בקתה
דבר מוזר
דבר נפלא
איש יושב שם בבקתה
אישה לידו יושבת שקטה

יושבים שניהם עשרות שנים
סביבם רוקדים השדונים
מחול מוזר
מחול נפלא
בראש ההר
בתוך בקתה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
כל אלו יכול אני כעת לספר לכם, כי אני, כפי שאבות אבותיכם
וודאי עושים כיום ממש, שוכב לי כאן מתחת לרגליכם, מקשיב
להספדיכם, לבכי המזוייף. דמעות תנינים נושרות אל האדמה הסובבת
אותי ונספגות בה, נעלמות כשם שבאו - בלי אמת, בלי כוונה, רק
מטרה ברורה יש להן


לרשימת יצירות התסריט החדשות
אני באמת רוצה לעשות את זה. רציתי שתהיי פה כדי שתראי שכשאני
עושה משהו כזה בשבילך, אני עושה את זה בלי פחד, בלי בכי בכלל -
כאילו זה לא כואב.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
הייתי רוצה להיות כמו... ערן צור... הייתי רוצה שיהיו לי...
גיטרות ברקע בזמן שאני מספר... סיפור גס על מין פרוורטי עם
מילים גסות... הייתי רוצה לדבר כמוהו, בחיתוך מוזר, קצבי,
שקט... אבל כל מה שיוצא לי זה להקריא כמו בועז...




רק העובדה
שנולדת זה כבר
חילול הקודש!








פרובוקטורית.


תרומה לבמה





יוצר מס' 272. בבמה מאז 30/8/99 5:52

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לדובי קננגיסר
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה