|
אל תפחד משינויים. גם אם הם שלך.
תתישב לשנייה ותחשוב ש
אני אישה טיפשה.
בבוקר שגרתי אחד
השכבה מתיישנת ונופלת.
[אז אל תפחד משינויים
אם יום אחד תתעורר, אישה.]
הוא רוצה לשבת איתם ולדבר על אופציות לשחרר אותו, אבל במקום
להקשיב לו הם רק סוגרים עליו יותר ויותר את הקולר. הוא רוצה
לפתוח את לועו ולבקש בנימוס אוויר, אבל לפני שהוא מוציא ממנו
הגה הוא מתעלף פשוט באמצע הבמה.
|
כלפי מי יש לך צמרמורת רק מלחשוב על השם שלה? את מי תיקח
לריקוד במבטים האינסופיים האלה, אתה רואה הכל, אתה רואה בתוכי
את עצמך?
תגיד לי, תגיד לי. תתקשר אלי בבקשה.
|
- גשמים עזים, עיניים רבות וחתולים כבר עברו בחלקה הזו יותר
מדי פעמים. הגשמים כבר יבשו, העיניים נעצמו ולחתולים יש כבר
משפחות. הספסל הזה נותר לו באותו המקום באדישות המוכרת
לספסלים.
ואני לא שואל אותך בכלל, אם את מוכנה.
|
היא הביטה סביבה במבט חשדני והמשיכה לשתות. עוד לא ברור לה
היכן הסיוט בכל הסיפור הזה, אבל היא כן תעדיף ליזכור מהו. צל
של דמות אחרת מתגנבת מאחוריה, ומניחה את ידיה על זוג העיניים
שלה.
"מי זה?"
|
ועדיין אני תוהה אם ידעת עד כמה התלתלים שלך יפים. שאני אוהבת
איך לא משנה כמה זמן עבר אני עדיין יכולה לשמוע אותך שרה, איך
הקיום שלך לוכד לי בתוך ארונות את הפחדים.
|
אתה הולך, אמרת שאתה רוצה להתבגר וכתבת שורות על מה שדמיינת
וילדות יפות רוקדות בשבילך ומחייכות, אתה נורא מצחיק כשאתה
מפחד להתקרב לדברים מסוכנים שנראים כמו מלאכים מטומטמים שלא
יודעים לרקוד.
|
בשדה רצים ילדים ומלטפים סוסים שסביבם חום וקירבה, שיערם מתבדר
והם חלק ממשהו אחר, מרגישים חופשיים על אף הגדר לידם. טיפשים.
אני רוצה גם.
|
ואתה לא צריך לפחד שמישהו ידע את התשובות במקומך, בלי להכיר
אותי ואותך ובלי להסתכל בעיניים לאנשים חשובים שמתנסחים נהדר
למשך דקה או שתיים.
|
נראה כאילו אנחנו עומדים בתור לקופת חולים, משחקים אחד עם השני
וצוחקים מדבר מה. הקירות עשויים עץ, מה שגורם לדבריהם להשמע
הרבה יותר רחוקים. זה בסדר, את לא פה ליותר מדי זמן.
|
הבינוניות הזאת
הורגת אותי.
|
|
|
